אני נתקעתי בעבר. בנקודה שהייתה משמעותית וגורלית מדי בשבילי אז בחרתי לדחוק אותה הצידה ולתת לחיים לעשות את שלהם. אבל אי אפשר להמשיך קדימה בלי לפתור את הסכסוכים בינך לבין עצמך.
אז עצרתי הכל וחזרתי אחורה לתקופה בה התנועה הייתה חלק מזערי מהחיים שלי ומוזיקה תפסה כמעט את כל המקום. שבוע ימים של תופת מסרתי לשדים בשביל להבין שזאת לא אני שם. שאני בורחת מליישם את המילה המפחידה הזאת... התמודדות. עכשיו אני מרגישה שאני יכולה לנשום ולחזור לנקודה שבה עזבתי. שלמה עם עצמי. מפוייסת. הריקנות הביתה לא תחזור.
הייתה לי השבוע הזדמנות להצצה נדירה אל תוך האכפתיות. קשה לי לקלוט שאדם שהוא לא אני יכול להשפיע עליי בצורה כל כך מוחלטת. המעבר מחיי האני לחיי הקבוצה לא פשוט. אני חושבת שאני מתחילה לעקל דברים ולשמור אותם טוב טוב כדי שלא ילכו לאיבוד.
"כעוף בכפו של שוחט פרפרת בידי
גאוה זדונה
חסמתי את פיך
הידקתי הדק היטב הקמטים על גווך
ואצחק לאידך
הגעתיך!
נקמתי ממך הפרחים שעקרת באיבם
הסייגים שגדרת נתיבי
העולם שהיכהת צבעוני קשתו
רבצי בחשיכת זויתך עד שובי
עד שובי מאיתו!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
