אז השתחררתי...חיכיתי לזה הרבה..למרות כל הקושי באותו יום שלא ציפיתי שיהיה,
השתחררתי. והפכתי למילואימניקית בישראל.
היו לי הרבה תוכניות,
תכננתי כל צעד וצעד וידעתי בידיוק מה אני רוצה,
ואיך אני רוצה שהכל יקרה ומתי.
הייתי אמורה להתחיל עבודה,
לגלוש משם ללימודים,
לסיים את הלימודים לעבוד במקצוע שלי
ואז להתחיל לבנות את העתיד.
הכל היה מאוד מציאותי אפשרי וחלומי.
אבל איכשהו הכל התפקשש..
העבודה שרציתי נתפסה יומיים לפני כן,
בעבודה השניה החליטו שלא מתאים להם,
ואכן הייתי הצעירה מהמתמודדים על המשרה.
את הלימודים נאלצתי לדחות לתקופה בלתי מגובלת,
וכרגע אני בעבודה שאני שונאת אותה, ולא מביאה לי רווחים.
מצאתי את עצמי יושבת יותר מידי מול המחשב והפייסבוק.
פעם..חח פעם.. לפני שבועיים הייתי יושבת איזה חצי שעה בשבוע וגם זה בקושי.
אז היה לי כיף, לדבר עם אנשים ולראות מה חדש.
עכשיו שאני כל שניה מרעננת את הדף ומצפה שמישהו יפסיק לחיות ויתחבר,
זה איבד את זה..
מגדלת פרות, עצים, דגים, חתולים..
נכנסתי לכל משחק אפשרי..
ככה הולכים להראות החיים שלי?
לגדל חיות ורטואליות במחשב כל היום?
מה עם כל מה שתכננתי? מה עם כל מה רציתי לעשות להיות?
איך אני אמורה להתחיל חיים חדשים? חיים בוגרים יותר או אנערף באיזה שם תקראו לזה...
תמיד הייתי זאת שמתכננת וחושבת הלאה..
תעשו רוורס על החיים שלי ותעצרו..
שאני אוכל לראות איפה טעיתי,
ומתי בידיוק הכל התחיל להתפקשש לי.
כרגע לא כיף לי.
ממש לא כיף לי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Sweet Death