חשבתי על הרבה.
על 4 האנשים שסובבים אותי כרגע..
אחרי שנים שניסיתי לצמצם ולהשאיר באמת רק את מי שלא פוגע.
על האנשים שסבבו אותי פעם
על האנשים שרציתי שיהיו ונעלמו בדרך.
טוב לי כרגע, אני מרגישה שבאמת האנשים שמסביבי הם אנשים שכן ירצו בטובתי
ולא רק דרך מעבר.
לא רק כדי להגיע לאנשהו, למישהו..
יותר קל לי לדבר.
יותר קל לי להקשיב ולהבין.
לפעמים יש לי הרגשה שאנשים חושבים הרבה לפני כדי להגיד בידיוק את המילים,
שבאיזשהו מקום זה כבר נהיה טכני מידי.
לא אישי. לא כדי לגרום לך להבין באמת.
אני צריכה שיגידו לי מה שאני לא רוצה לשמוע,
ויהיו בסבלנות עד שאני אפסיק להתפרץ ולהתעצבן ואתחיל להקשיב.
אני כרגע שמחה מהבחירות שעשיתי, בחיים האישים.
כמובן שיש לי עוד הרבה מה לשפר,
אבל זה בבנייה.
מתגעגעת..
להרבה.
____________________________________________________________________
לפעמים אני רואה דברים ולא מודעת אליהם.
וכמובן עם הפסיכוזה שלי כל דבר אני צריכה לקרוא לפחות 5 פעמים.
אחרי ה5 פעמים, עוד פעמיים ואני מבינה מה קראתי.
פעם בשבוע יש לנו שיחה.
נהיה נוהל קבוע כזה בשנה וחצי כמעט שנתיים האחרונות..
החבר הכי טוב שלי.
מאז שהשתחררתי השיחות קיבלו פן אחר.
משהו לא מובן מתרחש פה, והוא לא מוכן לגלות.
קשה לי לא לדעת.
קשה לי שמסתירים.
אבל הוא בכל זה החבר הכי טוב שלי.
הוא כמו האח הגדול שלי.
ואני סומכת עליו.
נראה לי.