הכניסה באחריותכם בלבד

הימים הם ימים של שקט.

אבל אתה לא שקט.

השבועות הולכים, החודשים טסים.

אבל אתה לא שקט.

אותו רגש קטן שמפרפר בבטן.. ומתריע על משהו חסר...

אותה תחושה נפלאה של סיפוק...

של שמחה..

של שכחה....

של שיכרון חושים...

אותה הרגשה שרק אדם אחד יכול לספק...

אותה דקירה קטנה בצד...

הגעגוע היינו הכלי החזק ביותר של האהבה...

בין אם הוא תופס אותך לבד... או עם חברים...

אבל שהוא תופס, הוא תופס..

ואז כבר אין שקט... אין שלווה...

יש את אותו חור בבטן שמחכה שימלאו אותו מחדש..

ואז שוב החור מתמלא.. ליום.. יומיים... שלושה..

אבל הגעגוע תמיד חוזר..

מי ייתן וכולנו נדע געגוע מסוג זה.. ולא שום געגוע מסוג אחר...