אתמול בלילה זה שחושב שאני יפה היה פה, עשיתי לו סיבוב במקום שאני גרה בו והלכנו לקנות אוכל.

היה נחמד.

היה חמוץ במידה כזו או אחרת.

(ערב אחד, אסאמאסים משלושה בנים שרצו אותי בשלב כזה או אחר, אני מרגישה סוגשל נחשקת)

האמריקאי בארץ, אולי הפעם בניגוד לשלוש פעמים הקודמות יהיה משהו בינינו.

אולי.

באיזהשהוא שלב לפנות בוקר דיברתי עם מ' בטלפון, ודיברתי איתו על הפחד שלי ובכיתי עד שהוא אמר לי שכדאי שנלך לישון.

(הלוואי והיה מישהו שיחבק אותי)

ואז כאילו שלא היה מספיק גרוע, חלמתי שאף אחד לא בא איתי לבקום, אז מרוב בושה אני לא הולכת, כי מי הולך לבד, ומעיפים אותי מהקורס, שלחתי למאיה אסאמאס, אבל היא בטח עוד ישנה.

ובשמונה ליקי צלצלה להודיע שהיא בבית, ושבעשר היא מסתפרת ושאני אוספת אותה אחרי זה ונוסעים לתל אביב, ואחרי זה נבוא אליי ונעשה אותי חיילת למופת.

ועכשיו השבדי היה פה, החזיר לי את התיק ועכשיו יש לי שלושה תיקי צבא בחדר.

והוא חייל יפה, וגבוה, אני אוהבת גבוהים.. ואם אני אהיה בניצנים הוא יהיה המ"כ שלי, ואם לא הוא יסבול את הבכי שלי כל ערב.

(ומה צבא? אני מתגעגעת לתיכון יותר מדיי).

"תקני או לא?"

"תקני תקני!"

"יו, איזה מזל, רוצה פיצה?"

"יו, את כזו גירל כמו תמיד.."