השחר

פאק, 5 שנים, לא נקלט!
אתמול זה היה 5 שנים מאז שאבא הלך.
או הזמן עובר כלכך מהר

אני זוכרת את השבעה כאילו זה היה אתמול, לא ידעתי מה אני יעשה מחר בבוקר ופתאום עברו 5 שנים.
5 שנים לא קלות בכלל.

אבל עברנו את זה,ונעבור אאת זה גם עוד 70 שנה

אתמול הייתי לרגע עם עצמי וחשבתי על כל מה שעברתי.
הסתכלתי על 5 שנים אחורה, איך שהייתי פעם לעומת איך שאני היום.
עברתי כ"כ הרבה שינויים, לטובה ולרעה.
למדתי שעור לחיים שלא כולם מספייקם, ועוד בגיל כ"כ צעיר.
למדתי שהמשפחה זה מעל הכל, ובאמת מעל הכל.
כי חברים כל הזמן ילכו ויבואו אבל משפחה הם תמיד שם, בשבילך.
גם כשקרה וגם כשטוב.
למדתי לשם לב לאנשים חוץ ממני והמעגל הקרוב עלי.
למדתי כ"כ הרבה אבל זה לא שווה כלום בלעדיו.
אם הוא רק היה פה, אם הוא היה מסתכל הוא בטוח היה גאה.
אז אני לא הבת המושלמת וגם לא שואפת .

אבל למדתי להיות בן אדם.

למדתי להעריך את מה שיש לי

אני כ"כ צריכה אותו פה, איתי.
עוד שבוע מתחילה שנת שירות, אני כ"כ מפחדת.
אנשים מדהימים אבל אני פתאום מתחילה לפקפק בבחירה שלי, אני לא יודעת אם היא נכונה או לא ואני לא יודעת אם אני בכלל רוצה להתחיל את השנה הזו

אני צריכה אותו פה איתי, שיעזור, יתמוך, ייעץ
אני צריכה איתי אבא.

5 שנים...

מי היה מאמין?