| 6/2005
00:01
האוויר יורד.
הירוק של הפרדס נגמר מסביב למבנה לבן, ריבוע ללא פינות. על הקיר, מעל הפתח, היו כתובות ארבע אותיות בעיפרון, אותן העתקתי אז מתוך הפתק עם שם המקום. הכתובת הייתה: R00M.
על הלבן נסעו צלליות, חלקן שלי וחלקן פחות, חלקן מחכות שאנוע כדי שינועו בעקבותיי וחלקן זזות בעצמן ומצפות שאחקה אותן. כמה מהן, מאלה שכבר עברו כאן בעבר, עזבו את הקיר והתיישבו על ספסל עץ מצד שמאל, בחדר השמאלי: הבחורה שנתנה לי את השקית בעלת הצמיד עליו חרוט השם "ג'ני"; האיש עם היונה על חולצתו; הבחורה עם הסוודר הסגול; המטייל עם הפנס; האיש עם הניירות; הוורד; ישבו שם, מחכים לתורם, כשערימת ניירות נשפכת בקצב לתוך חיקם ועליה כתוב M00R.
החדר הלבן, הימני, המתין באדישות מעבר לדלת הסגורה, ורטט מדי פעם בקצב אטי של פעימות לב רגועות. לב שהדם תמיד זורם פנימה והחוצה ממנו ואין חשיבות לתחילת הזרימה או לסופה, אלא רק לתנועה. הדלת נפתחה, ודמות זרמה החוצה. פניה היו כפני החדר. והיא אינה מתרוצצת בגנים, רק יצאה וזרמה הלאה, והחדר הימני חיכה, הפעימות קפאו במתיחות, עד שהתנועה תתחדש.
פתחתי את הדלת ונכנסתי לתוך החדר הלבן, שפניו כפניי.
| |
00:05
העשב לא היה קר עוד, וגם לא חם. תחושתו הייתה כמו תחושת כף הרגל בדיוק, הם מחוברים כעת, הפרדס והרגל והצל של שניהם. כיוון שהכול מחובר ואחד, וכיוון שהמקום הזה אינו כועס יותר אלא שקט ומצפה, וכיוון שנעצרתי, וכיוון שהמקום כבר קרוב כל כך עד שאני כבר כמעט עומד בתוכו, אני אחכה כאן כדי לראות אם המטייל ידביק את צעדיי והאם המצטרפים אליי, שפגשתי בדרכי ושהגיבו וייעצו לי מבעד לחלונות, ינצלו את ההזדמנות הכמעט-אחרונה ויופיעו. רגע לפני המקום, אני מחכה ונגמר, ובינתיים מביט בשתי הנמלים, האחת אוספת את פרוסות הפירור והשנייה שותה.
| |
00:05
רצתי ולפניי רץ צל כהה. התקדמתי ישר, למרכז הפרדס, והעשב נעשה דוקר מתחת לעור ככל שהמהירות גברה. כל גבעול התחדד בכעס וננעץ בכף הרגל כדי להאט אותה, השטיח העצום התרומם גלים גלים בניסיון להכשיל את ריצתי. רצתי ולפניי רץ הצל הכהה. הרוח שהתגלגלה מהמרחבים הארוכים דרך הרווח שבין הגבעולים אל תוך האוזן צעקה ברעש של המון זכוכיות נשברות וספרים נופלים. היא נשמעה פעם מחוץ לאוזן ופעם מבפנים, ושתיהן היו בפנים. רצתי ולפניי רץ הצל הכהה, עד שנעצרנו במרכז הפרדס והכול השתתק. מהעצירה הפתאומית התקפל בבת אחת הדשא כולו וצנח מנומנם ארצה, הכול נעשה נמוך יותר וצלול כל כך עד שהצלחתי לראות שתי נמלים עומדות על עלה, האחת מסבירה משהו לשנייה בתנועות מחושים נלהבות והאחרת פורסת פירור.
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: