(וגם לא שאחד כל כך ארוך יהיה כזה מתיש)
במקום לבזבז את זמנכם על קריאת הפרסום הבא עדיף לכם: להצטרף לחמאס. לא משנה אם זה מקום
ריאלי או לא, זה החמאס, המקומות עומדים להתפנות שם בקצב.
הורדתי מ"בר הקבועים" שלי את כל הבלוגים שאני כבר לא מבקר בהם. הייתי גם מעדכן את הרשימה
בצד אם זה לא היה עצוב שיש כל כך הרבה בלוגים שאני כן מבקר בהם.
Shiny המבריק ואני עבדנו במשך כמה שבועות על מדור-הומוריסטי שכזה שרצינו להכניס לראש1
[ראש2: נונסנס, סאטירה, ומשחקי מילים זולים (באילת: משחקי מילים זולים עוד יותר)], אך
בסופו של דבר מצאנו את עצמנו בלי מדור, ועם המון אייטמי הומור חביבים-שכאלו-לא-להיט
ברזרבה.
Shiny, שיש לו יושר יצירתי לא רצה אותם. אני, שאייטמי הומור חביבים-שכאלו-לא-להיט is
what I do, החלטתי לשלב אותם בכל אייטם-קצר-שני הפוסט (סתם כי ככה יהיה לכם מעצבן לעקוב
אחרי החוקיות. נו, זה כל פעם שבה אני אדבר על סלברטיז אמיתיים, ולא על סלבריטאי שנות
החמישים).
תהנו-בערך!
מתחילים עעעעעעעעעעעעעעכשיו
בשורה משמחת למעריצי בריטני: הגברת ספירס-פדרליין הוציאה לאחרונה אלבום-כפול!
"הוא תפס לי ממש המון מקום על המדף", מספרת הזמרת "זה היה בלתי נמנע".
בסוף לא זכיתי בתחרות כתיבת הסיפורים ת'ינגי.
אבל המון תודה למי שהגיב ותמך, ולמי שהגיב וביקר וכו'. ובכלל, הרצפה הייתה עקומה,
השופטים היו משוחדים, וכל הזוכים היו פופוליסטים!
או שאולי השופטים היו עקומים, כל הזוכים היו משוחדים, והרצפה הייתה פופוליסטית?
בכל אופן, תודה.
אה, ודודה מלכה ביקשה גם שאני אקשר אליה עם הכיתוב "יולי זרגן" אז הנה, על הדרך.
התחלתי לקבל המון ג'אנק מייל מאתר הכרויות לinbox במקום לתיבת הjunk mail. מילא
כשהמשפחהוהחברים רומזים לי להשיג חברה, עכשיו האאטלוק?!
ואם כבר בשילובי פרוזה מקריים שלי שאינם תואמים את הבלוג כלל וכלל עסקינן, הנה שיר
קצר שמצאתי את עצמי כותב לאחרונה.
אתם יכולים להגיב, אבל באמת שאתם לא חייבים. באמת.
"אני אוהב את תל-אביב שבבוקר.
אני אוהב את החדש והישן גם בלילה.
אני אוהב את השקיעה.
אך אינני אוהב את השקיעה בתל-אביב.
השקיעה בתל-אביב היא שקיעת הערפיח,
שקיעת האוטובוס החומק, או המאחר לבוא.
שקיעת ההמון הבורח ואין לו לאן,
ואין לו לאן לחזור. והוא חוזר.
ואת, שהיית מנעימה את שאיני אוהב,
הפכת את השקיעה בתל-אביב לעצובה עוד יותר."
בן אפלק נתפס כשהוא משחק תופסת. בתגובה אמר הכוכב ההוליוודי "חמישים ואחת .. חמישים
ושתיים .. חמישים ושלוש.."
איכשהו "להגיב לכל תגובה שמקבלים" הפך לדבר נורמטיבי במחוזותינו הבלוגוספריים. כולם
מרוויחים מזה - הקוראים זוכים לאינטרקציה נוספת עם הכותבים, והכותבים זוכים לעוד תגובות.
ויוה לה תאוות-רייטינג-סתמית.
בכל אופן, החלטתי שאם כבר אז כבר, והפוסט אני פותח טרנד חדש: אני עומד להגיב לכל תגובה שלכם
פעמיים!
בולטפרוף, בייבי.
אני יודע שהפוסט ארוך ולא משעשע הפעם. אם הגעתם עד כאן - התנצלותי הכנה.
(זמן סיום פוסט משוער: עוד כ14 אייטמים.)
כבר כמה חודשים אני חושב לעצמי שכדאי שאני אמצא איזה ג'קט עור, והנה, רצה הגורל, ולפני כמה
ימים בעת חיפוש מזוודה בארונות, מצאתי ג'קט עור שהיה של סבא כשהוא היה בצבא האדום.
זה מטורף! רציתי ג'קט עור, וקיבלתי ג'ט עור מהצבא האדום! זה כמו להביע משאלה למיליון דולר
ואז לקבל אותם עם ריבית על הזמן שעבר בין בקשת המשאלה להגשמתה.
תגלית חדשה מזעזעת את ארה"ב: מסתבר שלינדזי כן הן!
או.קיי, איך כל העניין עם "בקשות באמצעות הכותל" עובד? כלומר, אני מבין שלבקש מאלהים דברים
דרך הכותל זה איכשהו יותר טוב מלבקש ממנו סתם, אבל איך? זה לא שאם זה לא בכותל הוא לא שומע
את הבקשות, כי: א. זה כל הפואנטה ב"תפילה", וב. הוא אלהים, הוא עושה דברים כאלה.
אז מה, אלהים חייב להגשים את מה שמבקשים שם או משהו? כי אם כן אפשר פשוט להכניס פתק של
"בבקשה אל תהיה קיים" ולסיים את הויכוח שם, לא?
השנה סר פול מק'קרטני עומד לחגוג 64 שנות שליטה, !!!1. אני מכריז בזאת רשמית על פתיחת הימורי
"כמה פעמים יטחנו לנו בראש את When I'm 64 באותו השבוע".
אני תוהה אם לכתוב על פרשייה בינאישית דיפלומטית שהתחוללה לאחרונה, בין היתר גם באשמתי,
שזכתה לכינוי "ספידיגייט". זה תלוי בכם, רילי - עד כמה זה לא אתי לנצל את הבלוג כדי להתנצל
על מחדלים שהשתתפתי בהם, ועד כמה זה לא אפקטיבי לנסות לשלב הומור כשעושים את זה? בין הפותרים
נכונה יוגרלו פרסים.
שירי מימון יוצאת עם קליפ חדש. "אנחנו מאוד מאושרים יחד" אומרת שירי. מקורבים רומזים לכך
שתיתכן חתונה בעתיד הקרוב. שיהיה במזל.
זיהום רב עבר בירקון מאז שנכנסתי לריב-טיפשי-ומוגזם-בין-בלוגרים בלי להתכוון לזה, וחשבתי
שאולי הגיע הזמן לעשות את זה שוב.
אבל במי אבחר? במי אבחר? במי אבחר? (זה או חזרה לצורך הדגשה או הד לצורך דרמטיות,
לבחירתכם).
לא אבחר באף אחד! אני פשוט אעבור כל פעם להציק למישהו אחר! איזה יופי, אני כזה בריון
אינטרנטי! ואם כבר מתחילים להיות בריון ולגרום לכולם להגיד לך להפסיק - למה לא להתחיל בילד
בן 11?
והפעם: 5 סיבות להעריץ את יונתן קסלר*.
1. כי יש לו את ההבעה של ארז טל.
2. כי שם המשפחה שלו הוא קסלר, כמו של קרמר.
3. כי יש לו 4074 כניסות per שנת חיים, שזה מקביל ל120,258 כניסות בחיים של בן-אדם.
4. כי כולם מעריצים אותו, אז זה בטח שווה להעריץ אותו, הא, יא קונפורמיסטים?
5. כי "יונתן קסלר" זו דרך הרבה יותר מלכותית להגיד "פקץ".
*דיסקליימר**: באמת שאני מאוד מעריך את ההישגים של הבחור בישראבלוג.
**ע"פ ויקיפדיה: "דיסקליימר: הצהרה חוקית שלרוב מציינת כי האדם/הקבוצה שחיברו את הדיסקליימר
אינם אחראים לכל עיוות שיווצר מהבנה לא נכונה של המסמך שהדיסקליימר מחובר אליו" דהיינו: אתם
מוגבלים ל5 תגובות נאצה הפעם.
חיחי ... מוגבלים ...
זה רק אני או ש"עמיר פרץ - כי הגיע הזמן" זו פשוט דרך אחרת להגיד "עמיר פרץ - נו, קאם אווון"?
ופרס האיג-השייקה ע"ש שגיא נהור הולך ל...
דראם רול פליז.
עינבל נל"נ! שהצליחה לשכנע אותנו לנסוע במשך שעתיים וחצי בשביל להקפיץ אותה למסיבה, להיות
שם רבע שעה, לא להנות, ולחזור הביתה. וגם גרמה לי לאיית את השם ענבל עם י'. גו רטוריקה גו!
עקב עליות שערים חדות פיפטי-סנט יכונה מעתה 0.67 דולר.
פינת הזהירות! ספוילר
אחרי ספר "בראשית" מתחיל ספר "ואז באמצע".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
