במקום לקרוא את הפוסט הזה עדיף לכם: להשתעשע בפוטושופ. הזמן עובר ממש מהר, ולא שמים לב.
מאן, אני צריך ללמוד למועד ב' ...
"לא, היום לא ה31, היום ה1 לחודש, הפוסטים בישראבלוג פתחו דף חדש היום".
מזל שעוד מעט אני סוגר את הבלוג, כי בקצב הזה משהו רע בטוח היה קורה.
גיקית? אוהבת קווסטים? חגילר דיבר איתך בדיזנגוף לפני כשבוע?
אם ענית על שתיים או יותר מהתשובות הללו בצורה חיובית ("כן", "אכן", או "1", אני לא בטוח
בדיוק כמה גיקית את) - שסק wants you.
אז צרי איתו קשר, הוא ממש נחמד (והזקנקן שלו מגניב).
ארבעה ימים אחרי שפרסמתי בבלוג את הדרך לגלות מי זו ולווט, היא החליטה לחשוף את עצמה.
בכל אופן, עליתי על דרך לגלות איפה בין-לאדן מתחבא.
פעם בכמה זמן, כידוע לחלקכם, מתעורר בי עניין בביוגורפיות, ואז אני קורא כמה ומפסיק עם
זה.
בכל אופן, בעקבות הפרץ האחרון (שזו כותרת לא רעה לביוגרפיה של עמיר פרץ. סטייל "אחרון
גיבורי המוהיקנים" שכזה), התחלתי לחשוב כמה נרקיסיסט היה צריך להיות האדם הראשון שכתב
על עצמו אוטוביוגרפיה.
בדקתי קצת, ומסתבר שהאוטוביוגרפיה הראשונה נכתבה בגוף שלישי, והיא נפתחת במילים "בראשית
ברא".
מישהי אמרה לי שבסופו של דבר, כשמצלמים משהו, אז התמונה משקפת את איך שהצלם תופס אותו.
יופי, כולם רואים אותי כמכוער.
אחותי: יכריחו אותך להסתפר לקראת הטירונות?
אני: כן.
אחותי: יופי.
לפני כמה ימים, בשעה 18:02 בדיוק, הורדתי בו זמנית את הסימפוניה התשיעית של בטהובן, את
"צעדת הוילקיריות" של ואגנר, ואת "גרה בשינקין" של שלישיית מנגו.
אין לי פאנץ', זה פשוט הרגיש כמו רגע שרציתי לתעד.
מה מטראצי אמר לזידאן?
אופציה א': משהו על זה שהוא ערבי.
אופציה ב': משהו על אמא שלו.
אופציה ג': "סלח לי, אדוני, התוכל לנגוח בי?".
אגב, את "גרה בשינקין" לא הצלחתי בסוף להוריד, למישהו מכם יש אותו?
אני: אם ישו היה מסתפר לא טוב, אתם חושבים שהיו אומרים לו משהו על זה?
רעות: כן.
אני: באמת? נראה לי שלא היו מעזים להגיד לו כלום, בהתחשב בזה שהוא בן האלהים והכל.
רעות: שמע, הם צלבו אותו.
פינת הזהירות! ספוילר
עוד בערך חודש אסגור את הבלוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
