תושבי הצפון, ליבנו איתם, נאלצו להסתגר הלילה במקלטים ובמרחבים המוגנים, ולקום
בבוקר אל חיי פחד, אימה, וסכנה.
ברחוב הישראלי (או לכל הפחות בטוקבקים) הלך הרוח נשמע מיליטנטי ופסימי מאוד.
אבוי, כך נראה, מלחמה חדשה התחילה.
אי-שם לתוך העתיד, כשההלם הראשוני יחלוף, כדרך להביע הזדהות/מחאה/לעודד/לקלס/
וכו', כמו בכל התנגשות פוליטית באיזור, תהיה דרישה למשפטי-מפתח מלחמתיים.
אותם משפטים ילוו בקיטשיות מאמרים, שירים, איזכורים מאוחרים יותר, יופיעו על סטיקרים,
יצוטטו בשיחות ע"י בני נוער שלא חושבים בשביל עצמם ורק חוזרים על סיסמאות, כנ"ל לגבי
מבוגרים, ועוד.
אם אתם רוצים להיות טרנד-סטרז, או פשוט לפרוק את שעל ליבכם בצורה קליטה ותופסת,
הנה הגישות העיקריות לטביעת מטבע לשון מלחמתית שכזו.
גישת הפוליטיקה הפנימית
משפטי גישת הפוליטיקה הפנימית הם משפטים שמסתכלים קדימה אל העתיד ("כולם
צריכים להקשיב לי, למרות שאני סתם פחח שהקשר היחיד שלו לפוליטיקה העולמית
היא טטיאנה הופמן") או אחורה אל העבר ("כולם היו צריכים להקשיב לי, בעבר, למרות
שהייתי סתם פחח מתלמד שהקשר היחיד שלו לפוליטיקה העולמית היה יואב טוקר").
המשפטים מייצגים לרוב את השמאל, שטוען שהימין הפוליטי כולו אינו ראציונאלי לחלוטין,
טיפש, מיליטריסטי ופאשיסטי; או את הימין, שטוען שהשמאל הפוליטי כולו אינו ראציונאלי
לחלוטין, טיפש, פחדן ובוגד במדינה.
דוגמאות למשפטים אפשריים שכאלו:
מלחמת לבנון 2 - ממשיכים בדרך שרון
רצועת הבטחון: לא רציתם אותה ב99 - קיבלתם אותה באמאמא שלכם
הגישה ההומניסטית
אמנם הנטייה הראשונית במלחמה, יש שיטענו שלא בכדי, ויש שיטענו שבכדי, היא
להתעלם ממה שקורה לצד השני.
ויחד עם זאת, יוסי ביילין צריך פרנסה, ולכן משפטים שמצביעים על דאגה ומחשבה על
הצד השני צצים להם פה ושם על סטיקרים שאפשר לראות בשנקין בימי שישי בצהריים
(ושלושים שנה אחר כך השמאל כולו יכול לטעון ש"אמרנו את זה כבר אז").
משפטי הגישה ההומניסטית יכולים גם להאיר את הזרקורים על "נפגעים אחרים" - אלו
שהתקשורת לא מדברת עליהם: קבוצות שנפגעות בצורה עקיפה מהמלחמה ע"י מניעת
תקציב אליהן וכו'.
דוגמאות למשפטים אפשריים שכאלו:
לבנונים יקרים - מתוך דאגה כנה - אל תקשרו רגשית לחסן נסראללה
מעריצי התכנית "בטיפול" - שוב לא תפסידו פרק!
גישת ההומור העצמי
משפטים שנוטים להחקק בזכרון הקולקטיבי, פעמים רבות, הם משפטים שצוחקים על
הקולקטיב.
משפטים אלו,פעמים רבות, מפיגים מתחים או מצביעים על פחדים וחששות שקיימים
מתחת לפני השטח, בדרך שנתפסת כלגיטימית.
לדוגמא, המשפט "שהאחרון שעוזב את נתב"ג יכבה את האור" הוא משפט שזוכרים עד
היום מהתקופה של ראשית מלחמת יום כיפור, בעוד שיש נטייה לשכוח את המשפט "אנחנו
במצב של חורבן בית שלישי" (משה דיין).
לא שהמשפט של דיין אומר משהו שונה, הוא פשוט לא מנוסח בצורה הומוריסטית וקלילה,
כמו שהמצב חייב.
כך גם, לדוגמא, "או"ם שמום" תפס הרבה יותר טוב משהיה תופס "אינני מחשיב חשיבות
רבה מדי את ארגון האומות המאוחדות".
העובדה שחוש ההומור עוזר לנו לזכור משפטים היא גם הסיבה לאינטונאציה הקומית של
בן-גוריון בהקראתו את מגילת העצמאות.
בכל אופן, דוגמאות למשפטים אפשריים שכאלה:
פחח... אתם קוראים לזה "רעד"?
העם עם
הגרין-קארד
משפטי הגישה התנ"כית
קריאת המלחמה היא נגד כלל אזרחי המדינה - בלי קשר לעמדתם הפוליטית, מעמדם
החברתי-כלכלי, וכו'. עקב כך, במלחמה, פעמים רבות, אזרחי המדינה מתלכדים, אוטומאטית
כמעט, סביב המכנה המשותף לכולנו - הדת היהודית (בזמני מלחמה אנחנו נוטים להתעלם
לחלוטין מהאזרחים הלא-יהודים שבארץ, אבל זה לא כאילו באמת אפשר להאשים את המלחמה
בזה).
לכן, קישורים לדת ("תהילים נגד טילים" הזכור בחיוך), ובמיוחד ציטוטים תנ"כיים,
תופסים תמיד.
אם לא קופץ לכם לראש ציטוט מתאים, אתם יכולים לחפש בקורקודנציה מילים קשורות (כמו:
צפון, מלחמה, גבול, השייח חסן נסראללה, חיזבאללה, טילי קרקע-קרקע וכו'), להמציא
ציטוטים ולטעון שהם מהתנ"ך (אף אחד לא מקשיב בשיעורי תנ"ך במילא, הם לא יעלו על זה),
או לצטט ציטוט ראנדומלי. אף אחד לא ישאל שאלות, מנסיון.
משפטים אפשריים לדוגמא:
"אין מלחמה בין ארם ובין ישראל" - מלכים א', פרק כ"ב, פס' א
"ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו" - ישעיה, פרק א', פס' ג
משפטי הגישה הישירה
לעיתים אין צורך בהתפלפלויות והתחכמויות מיותרות. לפעמים משפט קצר וקולע, שאומר
בדיוק את מה שהדובר רוצה להגיד תופס ובגדול.
דוגמאות למשפטים אפשריים:
חיזבאללה - יואו, די, ממש נמאסתם כבר. אתם לא חושבים שזה קצת ילדותי?
אין לי כח שיפלו פה טילים. ועכשיו גם כל החברים שלי מתגייסים, ויש מלחמה... שמעו,
זה מה זה לא לעניין.
משפטי הגישה הרומזת
אל מול משפטי הגישה הישירה עומדים, כמובן, משפטי הגישה הרומזת. משפטים שלא אומרים
ישירות שום דבר, אלא רומזים על דבר-מה בעקיפין, גורמים לאדם ששומע אותם לחשוב קצת
לפני שהוא מבין אותם, ואז להיות ממש מרוצה מעצמו על העובדה שהוא הצליח להבין אותם.
העובדה שהוא מרוצה מעצמו גורמת לו לרצות לשתף את המשפט עם אנשים אחרים, גם אם
הוא לא מסכים איתו, ובכך המשפט מופץ ברבים.
pour example:
הפרת שתי גדות לו
.... .- ...- . / -.-. - ..- .-. .- . . / .. / / - / .... /
זהו, עכשיו אתם מוכנים להדפיס את הגיגיכם על סטיקרים ולהפצים ברבים (רק תמהרו, לפני
שלא ישארו פה רבים).
אם יש לכם משפטים משלכם, אשמח לקרוא אותם בתגובות (אלא אם הם גרועים, ואז תחסכו ממני).
הפרחים לתרצה גרנות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
