תקציר הפרקים הקודמים:
כפי שפרסמתי כאן בעבר, החלטתי לקחת את העסקה של אתר בקבוק המגניב כל כך, ולכתוב פוסט
על שתיית יין בתמורה ליין לשתייה.
כדי שהסיטואציה לא תהיה פתטית ועצובה, החלטתי שלא לשתות את שני בקבוקי היין לבד, אלא
לארגן ערב שתיית יין עם קבוצת בני נוער. עקב כך העניין כולו קיבל ניחוח מתקתק של
נעורים מעורב בחמצמצות העסיסית של אלגנטיות דה לה שמעטה, עם גווני אליטיזם רמת שרוני,
כמובן.
And so פוסט הספיישל continues.
מימין למעלה: מיכל, רעות, כפיר,דרור, שני קגן, יואל, אבי, שני הראל, זיו, שירן (פירוט בהמשך)
לאחר מספר בעיות לוגיסטיות, הוחלט לערוך את ערב הגבינות והיין אצל שני קגן הנפלאה, הלוא
היא כריסטאן הנפלאה.
המשתתפים התבקשו להגיע לבושים בצורה אלגנטית, ולהביא איתם משהו.
לצורך נוחיותכם, הנה רשימת המשתתפים:
שני קגן - תושבת רמת השרון, בת 18. שני, כפי שאתם ודאי יודעים (אם אתם לא יודעים ככל
הנראה נפגעתם קשות בתאונת צייד וכל תכליתכם להיות בדיחה חוזרת בסרט של אדם סנדלר. ואפילו
לא מהטובות. פארשים) היא הצלמת המוכשרת כריסטאן.
שירן אופק - תושבת רמת השרון, בת 18. שירן תופיע בפוסט הזה בעיקר מאחורי המצלמה, כאחת
משתי הצלמות המתעדות של הערב (השנייה הייתה שני, כזכור בתקווה).
יואל כליפה - תושב רמת השרון, בן 18. במהלך הערב יואל הרגיש קצת ממורמר (למרות שלטענתו
הוא דווקא "לא יותר ממורמר משהייתי כשאמרתי לך to shove it"), וחשבנו לבדוק אם יין אכן
ישמח לבב אנוש. הוא לא.
אבי היקרי - תושב קרית-ים. לאחר מספר חישובים הגענו למסקנה שהוא בן 18.667. אבי הגיע
למפגשינו על תקן תושב הצפון, כי זה נורא in לשלב את תושבי הצפון בדברים עכשיו.
כפיר קניאל - תושב רמת השרון, בן 18. כפיר אולי מוכר לחלקכם בכינויו האינטרנטי "הקוף
מכה שנית", או בכינויו הבימתי "ברטה הלוהטת".
שני הראל - תושבת הרצליה, בת 18. שני העבירה את רוב הערב בלחלוק עם שני קגן את אותו
השם הפרטי, מה שיצר בעייה עכשיו כשניסיתי לעבור על הרשימות שלי מהערב.
זיו בן-פורת - תושב רמת השרון, בן 17. זיו לא שתה מהיין. זכרו ילדים: מכירה או הגשה
של משקאות אלכוהוליים לאנשים מתחת לגיל 18 אסורה בהחלט. stay in school.
מיכל פרידמן - תושבת רמת השרון, 18. גם מיכל לא שתתה מהיין, אבל היא הייתה אחראית
לטוויסט מפתיע בעלילה שיתגלה לכם בהמשך.
רעות ענבר - תושבת רמת גן, בת 17 18 ... היא מגניבה, אני אוהב אותה.
דרור א. גולדין - אני.
המשתתפים התחילו להגיע לאיטם, ולהתאסף לשיחות חולין בטרקלין (החלטנו על אליטיזם רמת-
שרוני, כזכור, מה שהוביל את תושבי החוץ להסתכל עלינו בעין עקומה, הנחותים).
כדי להכנס לגמרי לאווירה אלבום אוסף של סינטרה התנגן ברקע. עד שהשיר השלישי נגמר, ואז
נמאס להם.
את היין הלבן שמרנו במקרר, ואת האדום בטמפרטורת החדר.
המשתתפים המדייקים המשיכו להשתתף, בעוד שהמאחרים הצטרפו לאיטם. כשמיכל פרידמן נכנסה
גילינו להפתענו שהיא הביאה עימה בקבוק נוסף של יין לבן! התפנית הזו הייתה מהפכנית
לגמרי, שכן עברנו מיחס של חמישה אנשים על כל שני בקבוקים, ליחס של שני אנשים לבקבוק.
החלטנו לפתוח את הערב בשתיית היין האדום שנשלח על-ידי האתר "בקבוק".
מדובר ביין פיוז'ן אדום יבש, משנת 2005, של מרום גליל.
זיו הציע שאקריא את תיאור היין שכתוב על צידו האחורי של הבקבוק.
אני: "מרלו, קברנה פרנק וקברנה סוביניון מכרמים מובחרים, צעירים, עוצמתיים - נפגשים.
הם מתחברים, מתנתקים ושוב מתחברים. יש אפקט התכה. לא בונים על מחר רחוק, לא מיישנים
בעץ. נוצר יין שנדחף קדימה על-ידי איכויות וטעמי הפרי המרוכזים שלו".
רעות: יין זול!
אני (ממשיך להקריא): "מתאים לסגנון חיים מהיר, נמרץ ומדויק. היום פה מחר שם. רוסטביף
בבגט בצהריים, לבד. בערב אוכף טלה עם חברים".
(תיאור היין שנמצא על צידו האחורי של בקבוק היין נכתב על-ידי הקומיקאי הגאון אבי
פלדשטיין, יינן, והובא כאן כציטוט מדויק נשבע-לכם-באבי-פלדשטיין-,-יינן)
היין נמזג לכוסות, ונרגשים הקשבנו לנאומה של שני קגן.
"אבי, הלוואי שתחזור כבר הביתה".
שתינו.
הביקורות מהללות:
"אני חש עפיצות קלה בחך העליון, וחמיצות משולבת במרירות קלה וארומטית" -כפיר
"הרגשתי הרגשה דומה כשצקצקתי את היין בלשוני" -שירן
"סיימתי את הכוס הראשונה ממש מהר" -אבי
אדם נמדד, כידוע, בכוסו, בכיסו, ובכעסו. אף אחד מהנוכחים לא הצליח להכנס לכוס (למרות
שהן היו די גדולות), אז החלטנו לוותר על המשחק הזה ולעבור הלאה.
אבי, שסיים את הכוס הראשונה ממש מהר, סיים אחר כך עוד שתי כוסות שהונחו בלי משים לידו.
ואיכשהו הבקבוק, שהיה קרוב אליו בצורה חשודה, נגמר.
זה אולי נראה כאילו אני כותב את זה כדי להאשים אותו, אבל לא, זה פשוט כדי לספק הסבר
מספיק לדברים שהוא אמר מאוחר יותר.
אני יודע שודאי תצלבו אותנו על זה בתגובות, אבל ניסינו לחשוב על ביטויים וניבים שקשורים
ליין, והצלחנו לחשוב רק על ארבעה. שלושה מתוכם משולבים בפוסט, והרביעי הוא "נכנס יין -
יצא סוד", ככה שארבעה מתוכם משולבים בפוסט.
לאחר ששטפנו את הפה במים, החלטנו לעבור ליין הלבן שנשלח על-ידי "בקבוק".
מדובר ביין פיוז'ן לבן יבש, משנת 2004, גם הוא של מרום גליל.
לא יכלנו לוותר על תיאור נוסף של הבוקובסקי של דורינו - אבי פלדשטיין, יינן.
"שרדונה עוצמתי וקולמברד עסיסי, מכרמים מובחרים, צעירים, עוצמתיים - נפגשים.
הם מחזרים אחד אחר השני, מתערבבים וניתכים יחדיו ליין מבושם וחושני. בניגוד לפיוז'ן
אדום הם דווקא כן מיושנים חלקית בעץ. למה? ככה.
למה שהיין הזה לא יהיה שונה במובהק משאר בני מינו?!"
בנקודה הזו חשבתי ש-טוב, נו, לפחות אי אפשר לחשוד באבי פלדשטיין, יינן, בכך שהוא לא
ניסה את היין לפני שהתיישב לכתוב את התיאור.
אבל אז, הו אז, כאשר המשכתי לקרוא את תיאור היין, גיליתי את האמת המרה על האדם הפיוטי
שמתאר את הטיפה המרה:
"מתאים לסגנון חיים מהיר, נמרץ ומדויק. היום פה מחר שם. מזטים על החוף בצהריים, לבד.
בערב פסטה אלפרדו עם חברים".
אבי פלדשטיין ממחזר חומרים!
משהו בי נשבר, כיון שאחרי תיאורו של יין הפיוז'ן האדום נשבתי לחלוטין בקסמו של אבי
פלדשטיין, יינן. ציפיתי מאבי פלדשטיין, יינן, ליותר.
תיאורו הקודם היה שילוב של כל מה שאי-פעם יכלתי לבקש מתיאור של יין.
ליריות תהומית, עליצות נפש ילדותית, ותיאורי נוף שובים מכרמים מובחרים, צעירים,
עוצמתיים - נפגשים.
הם מתערבבים זה בזה ויחדיו יוצרים תיאור יין צבעוני וריחני.
תיאור שמתאים לסגנון חיים מהיר, נמרץ ומדויק. היום פה מחר שם. יין ישר מהבקבוק
בצהריים, לבד. בערב אתה מבין לאן החיים שלך הגיעו ואתה בוכה מקופל בפינת דירת
הסטודיו השכורה, כשאתה ממלמל לעצמך "אבי פלדשטיין, דאמן איט! אני אבי פלדשטיין,
יינן! אני לא צריך אתכם! אף אחד מכם!" ונרדם בשלולית של הבושה של עצמך.
הפעם הביקורות היו נלהבות הרבה פחות, כשהבולטות בינהן:
"זה לא לבן, זה בז'" -אבי
"הוא סתם, אבל במבטא צרפתי שכזה" -כפיר
ביקורות נלהבות שכן נשמעו, מאידך:
"מה?! הלבן ליגה! צריך לאמץ אותו בתור שחקן!" -אבי, שהיין עולה לו מהר לראש, כך מסתבר.
"אפשר לראות דרך היין הלבן טוב יותר מאשר דרך האדום" -יואל
טוב, כזה הוא יואל. גם כשהוא ממורמר הוא עדיין מסתכל דרך חצי הכוס המלאה.
אני, אישית, דווקא נהנתי מהיין הלבן. השילוב של השרדונה והקולומברד ("השרדומברד", שזה
לחלוטין נשמע כמו סופר-גיבור צרפתי) היה אמנם חמוץ יותר מהשילוב בין המרלו והקברניטים,
אבל קליל וקריר שכזה. יש מצב שזה בגלל שאותו שמרנו במקרר.
שירן: דרור, זוכר שקודם חיפשת ניבים ופתגמים עם יין?
אני: כן. למה, מצאת אחד?
שירן: לא, אבל המצאתי אחד.
אני: לכי על זה.
שירן: יינו של אדם - עולמו הוא, אך מה עושים כשנגמר היין?
אין לי מושג מה שמו ביין הזה, באמת שלא, וגם לא שתינו הרבה, אבל איכשהו המשפט של שירן לא
נראה תמוה באותו הרגע.
שיחה נוספת שמבהירה את השפעותיו ההרסניות של היין הלבן:
רעות: מה היית מעדיף להיות - שלומיאל או שלימזל?
זיו, לאחר חשיבה מעמיקה: תלוי כמה חם המרק.
כפיר, למשמע השיחה הנ"ל: (צוחק בקול רם) יצא לי דיפ מהאף!
עברנו ליין שמיכל הביאה.
אני לא בטוח באיזה יין מדובר (שכחתי לשמור את התווית), אבל זה היה יין לבן שלפי התיאור
שילב בתוכו טעם של אגס ותפוח.
הוא גם שילב בתוכו טעם של שעם, כי הפקק נשבר כשניסיתי לפתוח את הבקבוק.
"איזה אגס ואיזה תפוח, יש לזה טעם של ריר" -אבי
"?!oh god, why would you do that to me" -שני קגן
"זה שם את היין הלבן הקודם באור חדש לגמרי - הוא היה מדהים" -כפיר
עכשיו כבר היינו אחרי מספיק כוסות בשביל לחלוק אמיתות על החיים זה עם זה.
יואל, שמרמורו רק גדל, סיפר ש"החיים הם לא משהו, ויין זה משקה לא טעים". בהצלחה, ילדים!
כפיר, מאידך, הגיע למסקנה ש"לשרת את המדינה זה חשוב. ראציונאליזציה, הדחקה, הכחשה,
סובלימציה. איזה עוד מנגנוני הגנה יש?", ואבי ש"אנחנו צחוקיאדה אחושרמוטה עד המוות".
מלמולים כדורבנות.
אני: שני, יש לך משהו להגיד לקוראים הצעירים?
שני (הראל): אל תאמינו לכל מה שאומרים לכם - זה לא ככה.
אבי: מה?! זה הכי ככה בארץ.
בסך הכל היה ערב נחמד מאוד. אבל לא בזכות היין. אני לא חושב שאני באמת טיפוס של יין.
מה שכן, זה עוזר ליצור אווירה נחמדה. ואני חושב שזה עזר לי לשכנע אנשים שהקומדיה שראינו
אחר-כך (Reefer Madness הנהדרת) הייתה מצחיקה, אז בכלל טוב.
במהלך הכנת הפוסט לא נפגע הכבד של אף אחד.
תודה לאתר "בקבוק".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
