במקום לבזבז את זמנכם על קריאת הפרסום הבא עדיף לכם: לשמוע הפוך שירים של לד זפלין.
אומרים שאם משמיעים הפוך שירים של לד זפלין אפשר לשמוע ג'יבריש שבעזרת מניפולציה קלה
ניתן לגרום לו להשמע כמו מסרים שטניים.
ספוקי.
כן, או.קיי, אז זידאן הבקיע שני גולים בדקה האחרונה, גרם לנבחרת שלו לנצח את בריטניה,
הפך לגיבור לאומי של הרגע וגרם לבאז גדול מאוד סביב המשחק, אבל בואו נודה בזה - הוא
עדיין צרפתי ...
אתמול ערכנו "מסיבת סוף שנה" בשיעור אנגלית (מסיבות סוף שנה זה דבר נורא פופולרי בקרב
מורות, מסתבר, שכן זה נותן להן הזדמנות לאכול, דבר שלא ניתן לעשות לעיתים תכופות עם משכורת
של מורה בארץ).
בכל אופן, הכנו משחקי "של מי השורה הזאת בכלל", ושירן הסכימה שאני אציג אותם וכו', בגלל
ש, והמחאה את זה החוצה, לטענתה אני נראה כמו דרו קארי.
למרבה הצער, שירן היא לא האדם הראשון שטוען שאני נראה כמו דרו קארי, ובנסיון נואש לגרום
לכך שהיא תהיה האדם האחרון שטוען את זה, החלטתי להראות לכם כמה הטענה הזו מגוכחת:
דרו קארי הוא בחור שמן עם משקפיים, שלרוב לא מצליח להצחיק אף אחד.
אני, מאידך, לא עונד משקפיים.
רואים? טענה מגוכחת לגמרי.
די, העונה החדשה של "מופע שנות השבעים" כל כך גרועה!
אפילו הצחוק המוקלט שלהם כבר לא צוחק ...
כיתות ט' של חטיבת הביניים "עלומים" ערכו את טקס הסיום שלהם באיצטדיון האתלטיקה של תיכון
"רוטברג" (התיכון בו אני לומד).
לצורך האירוע הם חתמו על חוזה עם השטן (שלום, אם אתה קורא את זה - ד"ש), והוא, בתמורה,
השכיר להם מערכת הגברה מהגהנום.
אני, כזכור לכולנו מהבדיחה הטחונה "איך באלון? אחלה! איך ברוטברג? עדיין קרוב לבית", גר
קרוב נורא לרוטברג, ובגלל שהם ערכו חזרות בזמן שהלכתי הביתה, יצא שהלכתי ברחוב ושמעתי
מערכונים גנובים ברמה של הצגת-סוף-שנה-של-כיתה-ט' ושירים (חלקם, אגב, טובים להפליא, כמו
מיקס של Jive Bunny, שירי Smathmouth טחונים וכו').
תגובת האנשים ברחוב הייתה מצחיקה למדי, מפני שהם, שלא ידעו על החזרות, לא הבינו מאיפה הקולות
באים, וכל הזמן הסתכלו לצדדים בעצבנות תוך חיפוש אחר הרמקולים.
אני, לעומת זאת, רגיל לשמוע קולות בראש כשאני צועד ברחוב, אז התנהגתי רגיל.
(מה עוד, שכידוע, החיים יכלו להיות הרבה יותר טובים אם היה להם סאונדטרק. במיוחד אם זה היה
סאונדטרק של Jive Bunny).
למה צרפתיות אומרות פרי ולא פריז?
בגלל המבטא!
ספיקינג אבאוט לשמוע קולות, מכירים את זה שנתקע לכם שיר בראש ואתם לא מצליחים להרדם כי אתם
כל הזמן שומעים אותו בריפיט?
אז חשבתי על שם ממש מגניב לדמות בסיפור שלי (קלארדק. עם ד'.), ושמעתי אותו שוב ושוב בריפיט,
דבר שלא נתן לי להרדם.
קלארדק! קלארדק! קלארדק! קלארדק! קלארדק! קלארדק! קלארדק!
מצד אחד התעצבנתי קלות כי לא הצלחתי להירדם, אבל מצד שני זה גם נורא שימח אותי, כי סוף סוף
עליתי על עינוי סיני חדש.
קצת מפריע לי שכשדרעי נמצא אשם, ותומכיו אמרו שלדעתם הוא זכאי ושהם לא מקבלים את הגזרה,
ושבית המשפט היה מושחת אז השמאל בארץ טען שהם לא מכבדים את החוק, ושהם נורא לא בסדרימז
בגלל זה, ושכששרון נמצא זכאי אז השמאל בארץ טען שהוא בעצם אשם, ושהם לא מקבלים את הגזרה,
ושמזוז מושחת.
זה נורא אין ומאגניב עכשיו לציין טעויות תרגום מכל מיני סדרות, ואני, בגלל שאני כזה מורד
במוסכמות, החלטתי לציין לטובה תרגום מאוד טוב שכתבו לבדיחה אחת בקונאן או'בריאן.
קונאן אמר בטעות "ecSEXive coverage" במקום "excessive coverage", ואחר כך התבדח על זה,
ובתרגום הם רשמו "דיווחים מוגזמין".
כל הכבוד המתרגמים של קונאן או'בריאן!
התייחסתם לכל המחאה על המחאה על הסרגל בדרך הלא נכונה, ידידי. במיוחד התאטרוניסט.
נסו רגע להתייחס לאופי הכותב כשאתם קוראים את זה.
מה שכן, תודה רבה על הרעיון ליוני אפגרייד.
אם יש משהו שאני באמת באמת שונא, זה את הפרסומות של מפעל הפיס.
קודם כל, המוזיקה שלהם תמיד נורא נורא גרועה, או לחילופין נורא נורא נורא גרועה.
חוץ מזה, הם תמיד משדרים מסר מאוד לא טוב (נשים יפות יוצאות רק עם אנשים עם כסף, אם אין
לך כסף אתה לא שווה אבל אם יש לך כסף אז אתה מעניין וכולם רוצים להיות חברים שלך וכו')
או לחילופין פשוט לא משדרים שום מסר (מה זה בכלל אומר "לקבל זה לדעת לתת?!").
יתכן שבקרוב אשמיע את שירת הברבור של הבלוג.
כמובן שאצלי היא תהיה צווחת הברבור, אבל בכל זאת, על אותו עקרון.
לפני כמה ימים התקשרו אלינו וניסו למכור לי בטלפון מנוי למעריב לנוער.
אמרתי שאני לא רוצה.
שאלו אותי אם אני בכלל מכיר את העיתון, ולמה אני פוסל אותו.
אמרתי שאני מכיר, ושאפילו כתבתי בו פעם, אבל שאני לא כל כך מתחבר לנושאים שהעיתון דן בהם.
שאלו אותי אם אני רוצה עיתון ספורט במקום.
אמרתי שגם בספורט אני לא כל כך מתעניין.
שאלו אותי מה לגבי רובוטיקה.
אמרתי שהאמת היא שרובוטיקה די מעניינת אותי.
אמרו לי "חבל. אין לנו עיתון בנושא רובוטיקה" וניתקו.
תהיתי מה נסגר איתם, ואיזה Icebraker מטומטם זה "רובוטיקה מעניינת אותך?".
אני: אני מתנצל.
אשחר: הו, זה בסדר, אל תתנצל.
אני: אה, או.קיי, סליחה, אני לא אתנצל שוב.
סוף כל סוף גיירנו מהגוים עוכרי ישראל הללו את Eliza!
לכבוד חניכתו החגיגית של זיגי, החלטתי להביא בפניכם דו-שיח קצר שהיה לי עימו.
זיגי: שלום לך. תאר לי בבקשה את הבעיה שלך.
אני: שלום גם לך. חסר לי נושא לפרסום הבא בבלוג.
זיגי: אולי תוכל לפרט במה אוכל לעזור לך?
אני: אם תוכל לתת לי רעיון לנושא לפרסום הבא בבלוג זה יהיה מצוין.
זיגי: מה אירע בזמן האחרון שגרם לך לרצות לדבר איתי?
אני: חשבתי וחשבתי על נושא לפרסום הבא בבלוג אך לא מצאתי.
זיגי: ספר לי מעט על התכונות הטובות שלך
אני: אני ספונטני, רגיש, בעל חוש הומור, ומוכן לקשר רציני ומחייב. למה זה קשור?
זיגי: מה ישתנה בחייך אם תדע לענות על כך?
אני: יצר הסקרנות שלי ירגיש מסופק.
זיגי: כאשר אתה אומר 'יצר הסקרנות שלי ירגיש מסופק' למה אתה מתכוון?
אני: לכך שאם תענה לי על השאלה, אני אדע את התשובה אליה.
זיגי: תן דוגמה שתציג את האופן בו הבעיה מתבטאת
אני: נניח ודני כותב פרסום בבלוג שלו, וחסר לו נושא. עכשיו, לדוגמא, דני זה שם בדוי ובעצם
מדובר בי.
זיגי: אחרי שנדבר מה תעשה אחרת?
אני: מעכשיו? לא אדבר איתך.
זיגי: לא אדבר איתי?
אני: אני לא אדבר איתך. אותך, לעומת זאת, אני לא אגביל.
זיגי: כיצד תצייר את עתידך באופן חיובי?
אני: אני, מפרסם פרסום, ולא חסרים לי נושאים אליו.
זיגי: מה יכול לקרות שיכול לגרום לך לאמר התגברתי?
אני: אני אמצא נושא לפרסום.
זיגי: נניח שבמהלך הלילה קרה נס והבעיה נעלמה. כיצד תרגיש בבוקר ללא הבעיה וכיצד ידעו זאת
הסובבים אותך?
אני: אני ארגיש בסדר, והם ידעו את זה כי הם יקראו את זה בבלוג.
זיגי: מה נותן לך את הכח להמשיך למרות הקשיים?
אני: אתה זיגי, אתה נותן לי את הכח.
זיגי: מה אתה בדרך כלל אומר לעצמך במצב הזה שעוזר לך?
אני: אני אומר לעצמי "תחשוב דרור! תחשוב! רק עוד נושא אחד!"
זיגי: אני חושש שזמננו תם
אני: אני חושש שמצאתי נושא אחרון לפוסט.
פינת ההמלצה היומית
הסרט "אנשי המזימות" הוא סרט חביב ביותר.
הרבה יותר טוב מ"שודדי הקריביים" בכל אופן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
