אני מאמינה בזה... לוידעת מה אתכם. זה פשוט ברור מידי! כאן הרמזים פחות משכנעים, אבל בפוסט הבא אתם כבר תאמינו במאה אחוז, מילה.

1966 – ה-BEATLEMANIA בשיאה, ה-BEATLES מצליחים בצורה מטורפת, אבל פתאום – נשארים רק שלושה. האם זה ייתכן?

פול מקרטני מת בתאונת דרכים. אגדת ה-BEATLES על סף-תהום. איש לא מאמין, שה-BEATLES ללא פול מקרטני, מסוגלים להמשיך ולפעול. מוחלט להסתיר מידיעת הציבור את פרשת תאונת הדרכים הקטלנית של פול מקרטני. לאחר חיפושים רבים, נמצא כפיל לפול. מזה למעלה מעשור חוסה בשמו איש אחר.

1966 – בסוף העבודה על התקליט REVOLVER, מתרחשת התאונה הקטלנית, בה נהרג מקרטני. ה-BEATLES מפסיקים את הופעותיהם הפומביות, באורח פתאומי. עד היום, לא ניתן שום הסבר רשמי לכך. השיר שהיה צריך לסיים את האלבום REVOLVER, היה Got to get you into my life– שיר שהפך לאחר התאונה ליותר מסמלי, כשפול מקרטני שר בו: "I was alone, I took a ride, I didn’t know what I will find there".

ג'ון לנון צירף שיר במיוחד לתקליט לאחר מותו של מקרטני, ובו כאילו עונה לפול: Tomorrow never knows. השיר הוא הקטע הפסיכודלי הראשון של ה-BEATLES, והוא שונה לגמרי בסגנונו המוסיקלי משאר הקטעים בתקליט. המילים בשיר המיוחד הזה מבוססות על עיבודו של המשורר טים לירי לספר המוות הטיבטי. Tomorrow never knows מהווה ללא ספק תגובה ראשונה מהירה של ג'ון לנון למותו של פול.

1966 – ה-BEATLES מתפרקים למעשה. כל אחד פונה לדרכו. ג'ון לנון מפסיק להקליט מוסיקה ומתחיל להתעניין בתחום הקולנוע. הוא משחק בסרט "How I Won the War". רינגו סטאר גם הוא פורש מתחום המוסיקה, ומשתתף בסרט. ג'ורג' האריסון נוסע אל המהארישי שלו בהודו ומגלה לפתע עניין בגלגול נשמות. פול מקרטני נעלם מהאופק לתקופה ארוכה. השמועות מספרות שהוא נמצא אי-שם באפריקה.

דצמבר 1966 – ברייאן אפשטיין, אמרגן ה-BEATLES, מכריז על תחרות "האדם הדומה ביותר לפול מקרטני". מכל רחבי ארה"ב מגיעות אלפי תגובות של אנשים דומים. תוצאות התחרות לא פורסמו עד עצם היום הזה, והסיבה – ברורה: בתחרות נמצא כפיל הדומה בצורה פנטסטית לפול מקרטני. האמרגן מעוניין בהסתרת העובדה.  עדיין בדצמבר 1966, אנשי חברת התקליטים של ה-BEATLES מתאמצים להוכיח שהלהקה עדיין קיימת. הם ממהרים להוציא לשוק את האלבום OLDIES BUT GOLDIES, המכיל רק הקלטות ישנות של ה-BEATLES.

פברואר 1967 – לשוק יוצא תקליטון של ה-BEATLES, ששיריו לא נכללים באף אריך-נגן שלהם. זהו תקליט פרידה וזיכרון לפול מקרטני, והוא מכיל שני שירים: אחד מהם הוא Penny Lane. פול מקרטני, נולד ב-1940, ובילה את ילדותו בסמטת פני. ועוד באותו תקליטון פרידה לפול מקרטני, השיר Strawberry Fields Forever. זהו שיר זיכרון מורכב מאוד ומסובך מאוד מבחינת התמליל שלו. נושאו: משמעות החיים וההליכה לקראת חיי נצח, בעולם הבא.

ג'ון לנון לא יכול לשאת את כאב מותו של פול בסוד, והוא מתחיל לשלב רמזים בהקלטות הלהקה. הרמז הראשון נמצא בסוף שיר זה. ההקלטה חלשה מאוד, אך אם תתאמצו תוכלו לשמוע משפט מפתיע ומדהים מפיו של לנון: "I buried Paul".

1967 – הפרופ' הנרי טרובי מאוני' מיאמי שבארה"ב, שהוא מומחה בעל שם עולמי לזיהוי קולות, מחליט לבדוק את השמועות שהגיעו אליו, שלפול מקרטני יש כפיל. כידוע, ניתן ליצור תרשים גרפי מדויק של קול אדם, ולכל אדם יש קול שונה, אופייני, בדומה לטביעת-אצבעות, שאין למצוא שתיים שוות. על-סמך ידעה זו, עורך פרופ' טרובי בדיקה מעבדתית של עשרות שעות לשירים של ה-BEATLES, שהוקלטו לפני תאונת הדרכים של פול מקרטני, כמו למשל Elenor Rigbey, וכן לשירים שהוקלטו אחרי התאונה, כמו למשל Penny Lane, שירים שהוקלטו בהפרש זמן קצר שלא ייתכן בו שינוי ממשי בקולו של אדם. המסקנה אליה הגיע פרופ' טרובי – מדהימה: האדם ששר את Penny Lane  אינו אותו אדם ששר את Elenor Rigbey. פול מקרטני – מת; הכפיל התגלה במעבדה המדעית.

1967 – אחת ההוכחות העיקריות למותו של פול מקרטני הוא השינוי המהיר והקיצוני שעובר בשנה זו על ה-Beatles, בעקבות המשבר שקרה להם: שינוי גם במוסיקה וגם באורחות החיים. השינוי בשירי ה-Beatles ברור ובולט לעין: מפזמונים פשוטים, קצביים מאוד ומלאי שמחת-חיים, ללא מורכבות מוסיקלית והתעמקות מילולית, הופכות יצירותיהם לתרכובת מסובכת של מילים ומנגינות: מילים שתוכנן מקבל משמעות רבה, עם השתלטותו של ג'ון לנון, על כתיבת רוב החומר של ה-Beatles, בתקופה הראשונה לאחר מותו של פול. לעומת שירים כמו Good Day Sunshine, Got to Get You into My Life ו-Paperback Writer, שהם השירים האחרונים של ה-Beatles שהוקלטו לפני המשבר, אנו מוצאים לפתע שירים כמוLucy in the Sky with Diamonds, A Day in the Life, Strawberry Fields Forever – ללא ספק שינוי חריף בסגנון תוך זמן קצר מאוד.

אך מותו של פול לא משפיע רק על המוסיקה של הלהקה, אלא גם על אורחות החיים ממש: ה-Beatles  משנים לפתע את תדמיתם הציבורית – הופעתם המסודרת והמאורגנת הופכת פרועה ופרובוקטיבית; התסרוקות המאפיינות שלהם עד אותה שנה, אלה שהפכו לסמל בעולם, נזנחות לטובת שערות ארוכות, שפמים וזקנים. ה-Beatles, ששמרו תמיד – בניגוד ללהקות פופ אחרות כמו ה-Rolling Stones, למשל – על תדמית של ילדים טובים, מתחילים להשתתף באורגיות סמים, ולהתנהג בצורה מוזרה. הם מתרחקים מאוד מאנשי יחסי הציבור ומאור הזרקורים, נמנעים לחלוטין ממגע עם מעריציהם ומפסיקים להשתתף אפילו במסיבות עיתונאים. הלהקה יוצאת בשנה זו, 1967, להרי ההימאליה, להתבודדות במנזרו של המהארישי יוגי, במטרה לעסוק במשמעות החיים ובגלגול נשמות. השינוי בסגנון החיים לא היה הדרגתי אלא מהיר וקיצוני מאוד. כל התנהגותם מורה על ניסיונות לברוח מהמציאות המרה שכפה עליהם מותו של פול מקרטני.

יולי 1967 – Sgt. Peppers Lonely Hearts Club Band – אריך-הנגן הראשון של ה-Beatles היוצא עם כפילו של פול מקרטני, וגם הוא מהווה תקליט זיכרון לפול. ההוכחות והרמזים למותו של פול משולבים בחלק מהשירים ומופיעים אפילו על מעטפת התקליט. כל המעמד המצולם על המעטפה הקדמית של התקליט הנו טקס קבורה שבו נקברת להקת ה-Beatles  הישנה, העומדת בצד לבושת שחורים. במרכז המעטפה נראים ארבעת חברי הלהקה בלבושם הפסיכודלי החדש, כאשר מאחוריהם ניצבים עשרות אורחים מפורסמים שבאו להלוויה. הקבורה היא של ה-Beatles בכלל ושל פול מקרטני בפרט. בתמונה נראה קבר ועליו גיטרה עשויה פרחים; לגיטרה ארבעה מיתרים – זוהי כמובן גיטרה בס. פול מקרטני היה נגן הבס של הלהקה. מעל ראשו של פול מקרטני מונפת יד פתוחה – כף יד פתוחה היא כידוע סמל מוות מזרחי מקובל. על המעטפה האחורית של התקליט מצולמים חברי ה-Beatles כשפניהם אל המצלמה. יוצא דופן אחד – פול מקרטני – הוא מצולם מאחור. הסבר נוסף – מיותר. אך אין זה הרמז האחרון ששלבו ה-Beatles: במעטפת התקליט הנפתחת נראים ה-Beatles  לבושי מדים; על שרוול חולצתו של פול מקרטני ישנו תג הנושא את האותיות OPD, שפירושן בסלנג משטרתי – Officially Pronounced Dead – נפטר באופן רשמי, כשהכוונה לאדם שנהרג בתאונת דרכים. ה-Beatles מצולמים כשהם מעוטרי שפמים, זאת כדי להסתיר ניתוח פלסטי שעבר כפילו של פול. הרמז הבא על-גבי מעטפת התקליט הוא מפתיע ומסובך להסבר: באמצע העטיפה ישנו תוף גדול ועליו המילים Sgt. Pepper Lonely Hearts Club Band, כשהמילה Hearts  נמצאת בדיוק מתחת לפול מקרטני. אם נחצה את המילה לאורכה בעזרת מראה, המונחת במאונך לתקליט, ונסתכל בבת-אחת בהשתקפות שנוצרת במראה ובמחצית המילה שנותרה, נוכל לראות מילה חדשה: האות H החצויה והמוכפלת נשארת H; האות E נשארת E; האות A בנויה כך, שהיא הופכת למעין חץ קטן; האות R הופכת לאות D; האות T הופכת ל-I; והאות S בנויה כך שהיא הופכת לאות E. אם נצרף את האותיות שקיבלנו ייווצר משפט מדהים – HE DIE, והחץ הקטן מורה על פול מקרטני.

A Day in the Life, פסגת התקליט Sgt. Pepper, ששיריו עוסקים במהות החיים והמוות. השיר Within you, without you – שיר בסגנון הודי, על החיים הזורמים הלאה, "אתך ובלעדיך". A Day in the Life  הוא יום בחיים, יום מותו של פול מקרטני. פול מקרטני נפל פתאום לתוך חלום.

1967 – 7 באוגוסט. אמרגנם של ה-Beatles, בראיין אפשטיין, מתאבד. למרות ההצלחה הכלכלית והחברתית של אפשטיין בעקבות שיאי הפופולריות החדשים שקבעו ה-Beatles עם Sgt. Pepper, הוא סובל מדיכאון ושם קץ לחייו. הדיכאון שנבע, ללא ספק, ממותו של ידידו היחיד, בן-טיפוחיו, פול מקרטני.

1967, סוף השנה. ג'יין אשר, ארוסתו של פול מקרטני, עוזבת אותו לפתע, כשנה לאחר שהוכרז תאריך נישואיהם. הסיבה ברורה: כפילו של פול מילא את מקומו בלהקה, אך לא בליבה השבור של ג'יין אשר.

סוף 1967 – לשוק יוצא התקליט Magical Mystery Tour. בתקליט רמזים והוכחות נוספים למותו של פול. על מעטפת התקליט מופיעים ה-Beatles  בתחפושות של חיות. פול מקרטני – בבגדי אבל שחורים. הוא מחופש לאריה-ים, שהוא סמל מוות קדמון. בחוברת המצורפת לתקליט נראה באחת התמונות פול מקרטני יושב ליד שולחן, ומתחתיו שלט – I Was. מצדו האחורי של התקליט מופיעים ה-Beatles  כששושנים בדש בגדיהם. לכולם שושנים אדומות – פרט למקרטני. הוא נושא שושנה שחורה, שהיא כידוע סמל למוות.

1968, סוף השנה. התקליט הלבן הכפול. ושוב אנו מוצאים רמזים למותו של מקרטני, גורם שעדיין משפיע על הלהקה. מצד אחד ניסו חבריה בכל כוחם להסתיר את הפרשה מידיעת הציבור, ומצד שני לא יכלו לעצור את הכאב בלבם. בסוף השיר Im So Tired, ולפני השיר שאחריו, Black Bird, נשמע מלמול בלתי מובן. ג'ון לנון אמר משהו בין שני השירים. מלמול לא מובן, אך אם מנגנים את הקטע הקצר הזה לאחור, מקבל המלמול משמעות חדשה, מפתיעה. המלמול הופך משפט: Paul is dead now. Miss him, miss him, miss him. לקראת סוף התקליט מופיע שיר זיכרון קצרצר לפול מקרטני. השיר, ששמו אינו מצוין על-גבי מעטפת התקליט, או ברשימת השירים על התקליט עצמו. והשיר הזה אומר: "האם תוכלו להחזיר אותי מהמקום בו אני נמצא, אחים, האם תוכלו להחזירני?" אחרי ההקדמה הזו, מגיעה חזרה על המילים Number Nine – מהפכה מספר תשע. רקוויאם למקרטני, שמספר האותיות בשמו – תשע. הקטע כולו עוסק באסונות ובמוות ושזור רמזים אינספור למותו של פול: שאגות, צריחות, תופת, זעקות אימים של אנשים, קולות מפחידים ומזעזעים. גם המילים Number Nine נאמרו כך, שכשהן מנוגנות אחורה, נשמע משפט מפתיע: Turn me on, dead man, turn me on, dead man.

1969 – Abbey Road. על העטיפה ה-Beatles צועדים בצורה שמזכירה הלוויה: ג'ון לנון צועד בראש, לבוש לבן – הוא מסמל את האלוהים; אחריו – רינגו סטאר, לבוש שחורים – הוא הכומר; מאחור – ג'ורג' האריסון, בבגדים מרופטים – סמל לקברן; ביניהם – פול מקרטני, צועד יחף. במקומות שונים בעולם, נוהגים לקבור את המתים לבושים ויחפים. ברקע הצילום – מכונית וולקסוואגן – "חיפושית", ועל טבלת הזיהוי שלה המספר I F 28 – אם 28: אם פול מקרטני היה חי, הוא היה בדיוק בן 28 ביום הוצאת התקליט. מאחור נראית גם מכונית של משטרת תאונות הדרכים הבריטית, UD, היא התשובה ל-IF 28, האם 28, להזכירכם את תאונת הדרכים הקטלנית ב-1966.

רבים תוהים, איך ייתכן שכפיל שסופח ללהקה מעולה כ-Beatles, בגלל נתוני מראה, הצליח להיכנס לנעליו של פול ג'יימס מקרטני, כמלחין וכיוצר, והתשובה: עד פירוק ה-Beatles ב-1970, כתבו ג'ון לנון וג'ורג' האריסון ומלחינים בשכר שלא היו בלהקה, את כל החומר של ה-Beatles, בהשאירם יצירותיהם תחת הכותרת שנתרוקנה מתוכן, Lennon and McCartney. והאם לא חלה ירידה משמעותית ברמת כתיבתו של פול מקרטני אחרי 1970, אחרי פירוק ה-Beatles?

1966 – פתאום רק שלושה. פול מקרטני מת בתאונת דרכים.