עד שמישו ידע איך לאכול אותי, איך לשלוט בי ואיך לעשות אותי מריונטה, הוא נעלם מהחיים שלי. הייתי צריכה מישו שיגיד לי מה לעשות, פשוט כי אני כבר הייתי על סף לאבד כיוון. אז באת, הראית לי את הכיוון ועזבת בלי ללוות אותי בשביל הנכון. כבר שבועיים שאני מנסה להוציא אותך מהראש... פגשתי את מי שתקופה ארוכה היה הבנאדם שהכי רציתי בעולם. יש לי קשר איתו, ואני מתארת לעצמי שהוא לא יגיד לי לא אם ארצה אותו לעצמי. אבל זהו, אחרי ה"מכוון שלי", מי שרציתי כ"כ כבר לא נראה לי כ"כ אטרקטיבי ומלהיב.

אחרייך אפאחד כבר לא טוב מספיק בשבילי. למה זה?

בפעם הראשונה שראיתי אותך יצאו לי העיניים. ההערכה העצמית שלי הייתה באיזור הדשא, וזה שבאת ופתחת שיחה איתי כבר גרמה לי לתהות... "למה דווקא אני מכולן?" פאק, אתה נראה כ"כ טוב, בחיים לא תלך איתי. בסוף, לא רק שהלכת איתי - אפילו רדפת אחריי במשך שבועיים וגרמת לי לבלוע את הלשון כשנפגשנו שוב. לא קיבלת טלפון אחד ממני במשך שלושה או ארבעה שבועות, ובכל זאת התקשרת. התמודדת עם ההתרסה שלי, קראת אותי כמו ספר פתוח, גרמת לי להרגיש שאני יכולה להגיד לך כל דבר שעולה לי בראש. אין עוד אנשים כמוך, פשוט עוד לא מצאתי.

אז למה, למה היינו ביחד? זה פשוט לא היה צריך לקרות. אתה כ"כ חסר לי בתור בנאדם, בתור חלק מהחיים שלי. אני לא יודעת מה אני אעשה אם ננתק קשר. אני יודעת, איימת עליי שלא אעיז לנתק איתך קשר, אבל משום מה אתה פשוט לא מראה נכונות...

זאת הייתה טעות.