| כאילו דה. |
| 12/2005
תשובות לשאלון השבועי
האם את סובלת/ אי פעם סבלת מהפרעת אכילה כלשהי?
לכולנו יש הפרעות אכילה... זה לא תמיד בגדר מחלה כמו אנורקסיה או בולימיה, אבל לכולנו יש את הקול הזה בראש, "אני חייב להוריד את השלושה קילו הזה" ואז אנחנו מרעיבים את עצמינו במשך ימים שלמים ומתפללים שהקיבה שלנו תשחרר את האוכל שנאגר בה - ואם לא בדרך למטה, אז החוצה מהפה.
או שזאת רק אני.
האם את אוכלת בשביל הכיף או בשביל לשרוד? (חיה בשביל לאכול או אוכלת בשביל לחיות?)
לא זה ולא זה, למרות שיש תקופות שאני אוכלת רק כדי לא להתמוטט - דווקא אלה התקופות הטובות שלי.
האם אכילה מלווה אצלך ברגשות אשמה?
הרבה פעמים, כן.
את מעדיפה לאכול בסתר או ליד אנשים?
לא אכפת לי בכלל...
מה תגובתך למראה אנשים שמנים ברחוב (או בכל מקום אחר)?
פעם הייתי ממש נגעלת, היום זה יותר נע בין רחמים לחרדה ועמידה במשך דקות ארוכות מול המראה כי לבדוק אם יש מה להוריד, ומאיפה.
אנשים שמנים צריכים לרזות, להשלים עם מה שיש, או להיכחד מהעולם?
לרזות!! ל-ר-ז-ו-ת!!!!!!!!!!!
מה השריטה הכי גדולה שלך לגבי אוכל?
אני אוכלת חומוס וגינה צהובה ביחד (לא ככה לבד, אבל עם חביתה או בטוסט או משו). זהו, אמרתי את זה!
האם את סופרת קלוריות?
זה הדבר האחרון שאני עושה... יש ימים שאני אוכלת בקושי 400 קלוריות ויש ימים שאני מפציצה ב-4000 קלוריות בקלות, אבל משום מה ממש לא אכפת לי מהקלוריות.
מה ההגדרה שלך להפרעת אכילה? האם את חושבת שיש לך גישה בריאה לאוכל?
יש לי גישה נוראית לאוכל. במשך המון זמן הייתי מרעיבה את עצמי, בכיתה ז' בערך. בסביבות כיתה ח'-ט' הייתי באטרף של עליה במשקל (מ-45 ל-50 חח:) והיום אני 52, מה שאומר שעליתי במשקל הרבה יותר מידי. שימו לב לרשימה בצד - 47 זה היעד. אם אני ממש רוצה, שבועיים-שלושה ואני שם.
מה השריטה הכי גדולה שלך לגבי אוכל?
כבר שאלתם, הלאה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
