מכונת הכסף המשומנת-היטב של סלקום הניבה מן הצד הפרקטי רווח בלתי-נלאה למתכנניה, אך פגעה נואשות בפן ה"הומני", כביכול, שהחברה מאמצת לחיקה בערגה כה מאולצת.

אני ידועה כחובבת פסטיבלים מושבעת, כך יאמר לכם כל מי שמכיר אותי ואת פרק יד ימין הצבעוני שלי, אבל הפעם – they just went too far. זה לא שציפיתי למרחב מוגזם או לריח שושנים שנישא עם משב הבריזה הצוננת של הכנרת, אבל המקום כולו נראה כמעין לעג מופגן לאספסוף, זלזול חד ומתנשא בצרכים הסניטריים של הקולקטיב – שירותים שמסריחים לקילומטרים, אבק שמיתמר מן הרצפה לגובה של מטרים, צפיפות של מחנה פליטים בפלשתין, אנשי מודיעין שלא ידעו מימינם ומשמאלם וכמובן הקהל ה..איך נקרא לזה? לא מפותח מבחינת יכולות אינטראקציה שעוברות את גבול שפת הרחוב של עזה. כל אלו לא השאירו ספק: סלקום עשתה את הטעות הטקטית של חייה ובהימור של "הכל או כלום", היא קיבלה בזכות בלתי-מעורערת את האפשרות השניה.

רק כשכבר חציתי את מגרש החניה (אחרי טרטורים מאנשי ההפקה ששלחו אותי, את תומ ואת עומרי לכל קצוות הפסטיבל מאחר ואף לא אחד מהם ידע מאיפה יוצאות ההסעות), נזכר אחד מעובדי סלקום לגשת אליי ולשאול אם נהניתי. "לא," עניתי, "יש לכם עוד הרבה מה ללמוד. אני לא מסוגלת להישאר פה עוד שניה אחת, המקום הזה מאורגן בצורה כושלת לחלוטין ועדיף שתתחילו ללומד יעילות מהי". איש ההפקה נראה המום, כאילו הרגע שלפתי מהתחת פיל סגול שמחרבן תותי-בר, ואני מצדי פשוט חתמתי את דבריי עם מבט תוכחה כזה, מעין "תראו איך הרסתם לילדה בלונדינית ותמימה בת 17 בסה"כ את סוף החופש הגדול, you bad, bad people!"

לסיום, לא ציינתי את חוסר היעילות המשווע של נהגי אגד הפרזיטים, השמנים, המגעילים והבוטים שדחפו אינסוף אנשים בכל אוטובוס, לא ידעו היכן להוריד את הנוסעים ובאגד, כמו באגד – השאירו נוסעים בתחנת הביניים ולא טרחו לשאול אם מישו חסר על האוטובוס.

בקיצור, סלקום, הרסתם לעצמכם. התאווה לכסף גרמה לכם לדחוף מעל 40,000 איש כמו בקופסת שימורים, לזהם רצועת חוף של 300 מטר לפחות בצורה פושעת ולמנוע מאיתנו את הכיף האמיתי שצריך להיות בפסטיבל. אתם חברת סלולר, לא חבורת היפים מגניבים; כנראה שפרץ המגלומניה האדיר שנגרם כתוצאה מהציפיה למפלצת הזאת שנקראת "סלקום ווליום" פשוט הפריחה זאת מזכרון ה-SIM שלכם.