אני חיילת.

תראו אותי, יש לי אפילו תמונה בלתי-מדוגמת בעליל.

למה מישהו הגיע לבלוג שלי בעודו מחפש "להצליף בישבן של בחורה"?

מבינים מי איתך באמת, ומי סתם שם כדי לספק את העלילה המשנית.

רק כשאתה מגיע לתחתית של התחתית, אתה קולט מי באמת שם כדי לרפד לך את הבטון ולרכך את הנפילה.

וזה עצוב, זה באמת עצוב להגיע למצב שבו האנשים שרצית שיראו שהם שם בשבילך מפנים לך את הגב, גם אם לאו דווקא מתוך רוע. פשוט מתוך אדישות מוחלטת ואגואיזם טהור. ומצד שני יש את אותם מלאכים שלפתע שלפו את ההילה מהכיס, הילה כזאת שעוד יש עליה את האתיקט ומריחים שהיא חדשה ושלא השתמשו בה קודם. והרי, אין כמו דברים חדשים. היא ממורקת היטב ולכן היא זוהרת פי אלף מונים.

ויש את אלו שנושאים עמם בתרמיל את הכנפיים הישנות שלהם, אלו שהם שולפים רק באירועים מיוחדים ומתקשטים בהם רק כשיש צורך דחוף. יש עליהן קצת אבק, אבל הן הוכיחו את עצמם בעבר, כששימשו מושיעות לאנשים אחרים. ועכשיו גם אני זוכה לצפות בהן מתחדשות - אמנם מרופטות, אבל בדיוק זה קסמן.

אז תודה חשאית שכזאת לכל מי שפה בשבילי, ולשאר... עכשיו אדע להבא.

תהיו שמחים. באמת שזה כיף.

זה צבע סגול ופטרוזיליה.

מה ארומה חשבו לעצמם כשהעיזו לדחוף לי שני מטעי פטרוזיליה אל תוך החביתה?!?