מאז שסיימנו בצפר, שומדבר מצחיק באמת לא קורה.

כלומר, גם אם משהו מצחיק קרה, הוא תמיד קשור איכשהו לסמים או לאלכוהול. ומה מצחיק באדולן? או באלפי רסיסים של בקבוק גולדסטאר במטבח?

"האדם דומה לציפור.

בכוחה של ציפור לדאות מעלה מעלה,

אך בתנאי שתפעיל את כנפיה ללא הרף.

אם תפסיק מעופה לרגע -

הרי היא צונחת ונופלת."

"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כיליי או שוע; וכן שאר כל הדעות" - רבי משה בן מימון (או בשבילכם, הרמב"ם).

לא יודעת למה. סתם כי מתחשק לי לדחוף את כל הדברים האלו פה היום.

תהיו שמחים!

נפלתי קורבן לסדרת התעללויות אתמול בעבודה, כאשר ילדה בת 12 לא הרפתה מכפתור המצלמה שלה במשך כשלוש שעות בהן תפקדתי על שולחן של 25 אנשים.

דלהלן מערך של אמירות ותגובות אופציונליות (שמעולם לא יצאו לפועל, למען הסר כל ספק):

היא: "תני לי לצלם אותך עם המגש!!@!!!@11"

הראש שלי: "איזה מגש, ילדה קטנה? זה שעומד למלוק את ראשך במהירות סיבובית מצטברת של 50 קמ"ש?"

היא: "נווווו בבקשה תסתכלי למצלמהההה תסתכלי בזמן שאת מפנההההה"

הראש שלי: "אולי בנוסף לכך, ילדה יקרה, את רוצה שאקמר את גבי ואקרא לאחד מחבריי לעבודה להצליף בישבני?"

היא: "אפשר להעלות את התמונות שלך לאינטרנט???????!?!?!"

הראש שלי: "אפשר להעלות אותך על מוקד בוער?"

היא: "יש לה יומולדת." (בטון מלא תוכחה ותוך הצבעה על הילדה שלכבודה נחגג האירוע)

הראש שלי: "that's a great reason for a killing spree!"

היא: "נוווווווווו נוווו תני לי לצלם אותך! אני אשים את התמונה שלך בשוקס שלי!"

הראש שלי: הגעתי לשפל המדרגה. בלמי את פיך, ילדה קטנה, לבל ארסק את גולגולתך היישר אל תוך עדת ילדות הישראבלוג שלצידך ואנציח זאת באמצעות אותה מצלמה שאת אוחזת כעת בידייך השמנות והדוחות, מלאות הקטשופ ופירורי השניצל מבשר-חתולים שהכינו לך במטבח מבעוד-מועד."

כפי שניתן להסיק, היה שולחן נפרד להורים ולילדים. בקצה שולחן הילדים הבחנתי בשני ילדים קטנים ובילד כבן 14, יושבים ומנהלים שיחה אינטלקטואלית. למען האמת, לא ממש שמעתי על מה הם דיברו, but they sure looked smart! כל אחד מהם שאב באלגנטיות את האטריות בנוסח בקר-סצ'ואן או וואטאבר שזה היה, השאיר את סביבתו נקייה למדיי ואפילו טרח להגיש לי את הצלחות כשפיניתי את השולחן.

מצד שני, שולחן המבוגרים היה אפוף האווירת קוקטיות-מאולצת, כשאמה של כלת השמחה מתנהגת כאילו היא חוגגת לפחות אירוע כניסה לחברה בבוורלי הילס, והקפידה לעשות רושם "אני-כה-עשירה-ומוצלחת-ועם-זאת-חביבה-להפליא-השתחוו-לי-כולכם-פשוטי-עם-ונשקו-את-נעלי-הפראדה-שלי" על כל היושבים בשולחן. אבל מה מסתבר? לא פראדה ולא נעליים. בסוף הארוחה הסתכם החשבון בסכום לא אסטרונומי, אך עדיין – של מספר אלפי שקלים (וזה עוד אחרי הנחה מהמסעדה). הקוקטית-בשקל השאירה 10% ושפיץ מהסכום הסופי שנאלצה לשלם, ואני רתחתי עד סוף המשמרת.

מיותר לציין שבסוף הארוחה ואחרי שכולם התפנו משם, נותרו שני שולחנות ארוכים שנראו כמו סדום ועמורה בזמנים קשים (כולל נציבי מלח, נציבי סורבה, נציבי צ'יפס וכן הלאה וכן הלאה) ולמרות שהתעקשתי לפנות להם את השולחן אחרי כל מנה באופן עקבי, היו עשרות כלים על השולחן, כאילו הכניסו היושבים עשרות כפיות ומפיות אל מתחת לבגדים ושלפו הכל ברגע המתאים, כדי שלי יהיה יותר מה לפנות. אחרי 3-4 נגלות וקצת עזרה מחבר לעבודה, פיניתי הכל (לא סתם אחד מהיושבים הסתכל עליי במבט משתאה והכריז ברבים שיש לי "ימנית חזקה"). כשפניתי לנקות את השולחן של הילדים, חשכו עיניי; שלג לבן של מפיות עם לוגו המסעדה קרוע לגזרים מפוזרות בכל עבר, והפיליפינית/תאילנדית/קוריאנית של המסעדה מטאטאת ביאוש באיזור התופת.

כששמתי פעמיי אל המטבח, הבחנתי בשיירות כלים ארוכות שהשתרעו כמעט עד הבר ובאותה בחורה בעלת מוצא שאינו ידוע שוטפת את הכלים עם מבט אובדני בעיניים. הלכתי להביא לה כוס גדולה של מיץ תפוזים, וכשחזרתי – עוד כלים. ערימת הכלים גלשה אל המטבח והמשטחים, והטבח חולה-הנפש ובעל התפרצויות הזעם שלנו (מיותר לציין שהוא רוסי, נכון?) סינן/ירה קללות אל עבר המלצרים שרצו הלוך ושוב אל ומהמטבח.

כאשר סיימתי את המשמרת (מעט אחרי שהודיתי לאלוהים, ג'ה, אללה, בודהה, ישו, מוחמד, אהוד אולמרט וכיו"ב), ישבתי בחוץ עם מנהלת המשמרת שלי, בחורות מהמסעדה השכנה וכל העוברים-ושבים ואכלתי. לפתע, פצחה אחת מהן בסיפור על גבר נשוי בשם משה, לצורך העניין. מיותר לציין שכולן היו רוסיות, כולל אלו שנראות לידי כמו קנייתיות לפחות, ולכן השיחה שלהן נשמעה בערך ככה: "משה חרצ'קה פצ'קה אידיסודה חרשו איטבויניט נייט חרש חרש 'סבבה!' מניצקי פיצקי 'מה המצב?' חשוי פולסנייטמייב 'בסדר מה איתך?' כלצוי מטרופולייט חנגלגולנה משה!!!!!! חה חה חהחההההההההה!!!!!@@!!#!11 והוא בכלל נשוי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!111111"

והעולם נאלם דום.

אחרי שחזרתי מהעבודה, עברתי בקיוסק בו עובד אהוב לבי בסופ"שים (how classy). לפתע נכנס ילד כבן 8, מצולק כולו בכוויות דרגה 30 בערך, מושיט לאהוב לבי שקל ומבקש סיגריה. "אני לא יכול למכור לך," אמר האביר. "למה לא?" התרגז העולל. "כי אין לך.. שתיים-עשרה!!" הזדעזע אהוב לבי, שכנראה פרחה מזכרונו העובדה שהוא בכיתה ה' כבר היה מעשן קופסאות שלמות ובכיתה ז' כבר סחר בסמים או משו בסגנון.

Scar face בן ה-8 יצא את הקיוסק, זועם. כשחצה את הכניסה עוד ניתן היה לשמוע אותו מסנן מבעד לשיני החלב שלו: "ויש לי שתיים-עשרה...!" J