בחיים לא חשבתי שלזרוק מישו יהיה קשה כל-כך
קשה עד כדי כך שאני כבר שעה יושבת ובוכה
על איך ש.
על איך ש
פתחתי את הנושא.
על איך ש
הוא הגיב.
על איך ש
נתתי לו לפתח אליי רגשות.
מבחינתי לא היה פה שום
בזבוז
של חודש וחצי
(לי אישית היה כיף)
אבל
...
...
...
...
...
(סוד קטן)
אני לא מסוגלת להתחייב.
אני יודעת ש
הבעיה טמונה בי.
אני יודעת ש
אני רוע מוחלט לידו.
אני יודעת ש
ניסיתי בצורה נואשת להיות ראויה לו - - -
בגדתי בו
זו נקודה רלוונטית לחלוטין לזרוק אותי
נכון?
אז לא, הוא לא זרק אותי
לא
"זה הוודקה דיברה"
שקרן.
אמרת לי שאתה אוהב אותי
ולקחת את זה בחזרה כי... אתה
מפחד
מפחד
מפחד
מפחד
מפחד
מפחד
מפחד
מפחד
מפחד
.
ועכשיו
אני
אמות על זה ולא
אתה.
ועכשיו
אני
לא אישן בליל ה-27 במרץ ולא
אתה.
ועכשיו
אני
אחזיק סכין ביד ורק מהפחד שיתלכלך השולחן אני לא אחתוך לאורך כף היד ולא
אתה.
וכל זה למה?
אפילו לא אהבתי אותך.
ואיך זה מסתדר עם העובדה שללקרוא לך "חיים שלי" יש משמעות אצלי?
אפילו לא אהבתי אותך.
ובכל-זאת, בכל פעם שאני נזכרת בך אני רוצה להגיד לך שאולי כן
אני אפילו אוהבת אותך(?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
