"Dark Side of the Moon" של פינק פלויד.
מאז שיצא במרץ 1973, נחשב לתקליט הכי טוב אי-פעם ולאחד המצליחים מבחינת מכירות אי-פעם(!) ונמכר עד שנת 2004 ב-35 מליון עותקים וגם כיום הוא נמכר בכ-8,000 עותקים מידי שבוע, למרות שיצא לפני קצת יותר מ-32 שנה. האלבום שהה במצעד המכירות של הבילדבורד מספר שיא של 591 (!!!!!!!!!!!!!!!!!) שבועות (שזה אומר משו כמו 10 שנים - אם בכל שנה יש 50 ומשו שבועות...) ועד היום חוזר מידי פעם למצעדים.
התקליט נוצר באולפני abbey road שבלונדון, נכתב על ידי רוג'ר ווטרס, סולן הלהקה, הולחן בעיקר על ידו, אך גם הקלידן ריצ'רד רייט והגיטריסט דייויד גילמור תרמו וההופק על ידי אלן פארסונס. המתופף ניק מייסון נתן את תרומתו היצירתית האחרונה ללהקה בהלחנת קטע הפתיחה, "speak to me".
הרב חושבים שהגורם המכריע בהצלחת האלבום היה האיזון, שהיה הטוב ביותר מכל תקליטי הלהקה ביחס שבין הצגת הקונספט לבין הנגישות לקהל ובקיצור - הפופולריות, מה שנדרש מתקליט רוק מהזרם המרכזי. מרבית השירים באלבום היו שירים "רגילים", כביכול - רוק קלאסי של בית, פזמון וסולו גיטרה, אך היו גם קטעים נסיוניים, ביניהם "on the run", שלפי מה שאומרים ניבא את תחילת העלייה של מוזיקת ההאוס, ש-20 שנה אח"כ הפכה לאחד הזרמים הכי פופולריים במוזיקה המודרנית.
אך החלק החשוב מכל היה הסאונד: האלבום נחשב כפורץ דרך בכל הנוגע לאיכות הצליל ולטכנולוגיית ההקלטה. בנוסף לשימוש בכלים רגילים של רוק כמו גיטרות, תופים וכדו', הוכנסו לשירים צלילים נוספים רבים שהקליטו חברי הלהקה במהלך עשיית האלבום (שעונים, פסיעות, פעימות לב, צלצול מטבעות ועוד), שנועדו להעשיר את האווירה ולהוסיף קונטקסט לשירים. האלבום נפתח ונסגר בצליל פעימות לב, כדי להראות שהמילים שלו הם מעין משל על חיי-אדם. בכל השירים הודבקו חלקי ראיונות של מפורסמים כמו הביטלס, למשל וגם של אנשים מהרחוב בנושאים כמו פחד, מוות ושיגעון. עוד דוגמאות לשימוש יוצא דופן בסאונד היו הקלטת צלצולי השעונים בשיר "time" ובמיוחד בולט צליל קרקוש המטבעות ופתיחת הקופה ב"money". הצלילים הופכים לאט לאט מפתיחה מעניינת לשיר - לחלק בלתי-נפרד מהקצב, לצד התופים. מיד עם יציאת האלבום הפכו חברי להקת פינק פלויד לחלוצים בכל הקשור לסיימפלינג, שהיום נחשב נפוץ מאוד.
עד כאן על האלבום הכייי הכי חשוב בתולדות מוזיקת הרוק.
עוד משו קטן: ראיינו את פול מקרטני (כבר אמרתי ששילבו ראיונות בשירים) בנוגע לתאונה שלו (טענו שהחליפו את פול, שנהרג בתאונה, בכפיל), אבל לבסוף השאירו את הראיון על רצפת העריכה מחשש לצנזורה. וכן, גם על פול מקרטני אני אמצא זמן לכתוב לפחות 3-4 פוסטים.