את האמת שאין לי יותר מידי מה לכתוב היום... אבל הז'ורנל שלי זקוק לריענון - אז הנה :)

העגיל החדש לא מרגיש טוב....... יש לו "אינפלקציה", כמו שניסח את זה א'. ואם כבר מדברים על דברים מוזרים שאנשים אומרים... אני אספר קצת על מחברת הציטוטים שלי; הרעיון נולד הודות למורה שלי להיסטוריה, יוצא שב"כ בן 50+ שכנראה מעביר ימים מול המראה בשיפור יכולת הרטוריקה שלו ויושב בבית ומתאמן על הומור ציני מטורף שגורם לנו לשבת בשיעורים ולהשתין מצחוק מהיציאות שלו - והכל בקור-רוח שלא ראיתי בחיים.

בקיצור, החלטתי יום אחד שהמשפטים שלו ראויים להנצחה P: אז התחלתי להביא לבצפר מחברת ספירלה קטנה שתשמש לי גם לקשקושים וגם לציטוטים. מאז זה פשוט גלש לציטוט כל אדם שגרם לי לצחוק =)

אם תיכנסו לכיתה שלי תמיד תוכלו לראות מישו יושב עם המחברת וצוחק בקול רם באמצע השיעור, או מישו צועק לי להוסיף משו למחברת וכדו'... בסה"כ זה די מצחיק ואני ממליצה לכם לנסות את זה גם... זה די כיף להיזכר ברגעים מצחיקים =) והנה כמה דוגמאות:

נתחיל עם המשפט שהתחיל מידיד שלי, עבר דרכי ונשגר בפי כל מי ששמע אותו:

אני: "כוס אמא שלך!"

הוא: "כן, יש לה כוס. למה, לשלך יש פטנט אחר?"

את שלמה ארצי חברה שלי תיארה: "הזקן ההוא ששופך על עצמו מים!"

אתם יכולים רק לנחש איזה ציון ד' קיבלה באנגלית: "היי! קיבלתי תנוחה!"

והנה אני מתעצבנת על חברה שהתנהגה בילדותיות: "את כמו ילדה בכיתה א', רק ממש ממש שרמוטה! את יורדת למורה לחגים בשביל 'שולט היטב'."

והמורה שלי לספרות מדגימה בקיאות גיאוגרפית: "רוזה נאצלה לברוח מאירופה,ולכן הגיעה לצרפת."

והנה ע' ביציאה משעשעת: "יש לך שכמות או שאת סתם שמחה לראות אותי?"

כמה מעודדת אני בתיאור של החברים של ע': "איך את מוצאת בנים עם הכי דפקטים... אחד מחונן, אחד חירש, אחד גר בפתח-תקווה."

אני: "תביאי לי כיף! תביאי! אם את לא מביאה אני אביא לך מכות!"

*לא-זוכרת-מי מביאה לי כיף*

ד': "הו!!! ילדה שנכנעת ללחץ חברתי!"

אני לא זוכרת מי בדיוק הייתה מצוננת כשהיא אמרה את המשפט הבא: "אני מדממת בסינוסים, בטנגנס!"

אני: "ת', אני אוהבת אותך!"

היא: "תנחומיי הכנים."

ד', על יחסים הומו-לסביים: "למה לי לשכב עם משו שאני לא נמשכת אליו? זה כמו לשכב עם הקיר, עם... עם הלוח!"

*ח' נכנס*

"עם ח'!"

ואחרון שהצחיק אותי עד דמעות, כשחברה ענתה לי על השאלה איזה בושם היא שמה ב"זה של שאנל... טו דה טוילט, לשירותים." (הכוונה היא לאו דה טואלט למאותגרים מביניכם)

ועכשיו למ', המורה המפורסם להיסטוריה, במבחר ציטוטים:

"חד-פעמי זה רק בצלחות פלסטיק."

על אווז: "בעל-חיים, לא בעל חי. בעל חי זה בעל שאשתו עוד לא הרגה אותו."

הוא: "מה עושה קפטן בקבוצת כדורגל?"

אני: "אנחנו כיתת-בנות, למה אתה מצפה שנדע?"

הוא: "אסור לדבר, אפשר לחשוב."

ד': "אבל כשרותם חושבת היא עושה קולות קולות."

הוא: "יש הרבה כאלה." (על חוסיין)

אני: "אפשר להיפטר מהם."

"לוקשים תמכרו למרק של יום שבת."

הפעם היחידה שתפסנו אותו על פאשלה: "הקש שהצית את גב... הקש שהצית את המדורה."

הוא: "עכשיו אוכלים גרבר, אז לא מדברים!" (על התלות שלנו בהכתבות שלו)

אני: "לא מדברים בפה מלא!"

ר': "באיזה טעם?"

הוא: "קוקוס עם רעל."

"מה אישה עושה פעם בחודש, שגבר עושה פעם בשבוע?"

*שקט בכיתה*

"חושבת."

"רוצים להתלונן?"

*מדלג אל הדלת ומחייך חיוך מטורף מאוזן לאוזן*

"הדלת פתוחה!"

"לא נספר סיפורים, כי בתור מספר סיפורים... לא נצא סדאם מהעסק הזה."

ד' שואלת את המורה: "מי היה המלך הבריטי באותה תקופה?"

ד' אחרת: "אליזבת!"

ברגע של תדהמה: "ג'יזס קרייסט סופרסטאר!!!"

מקווה שנהניתם

ואפילו בצורה פומבית. חסרתי לכם, או שאתם זונות מכדי להודות בזה?

הספקתי לעבור כל-כך הרבה בזמן שלא הייתי פה... חוויות מדהימות. בומבמלה כמובן, אחת החוויות הכי חזקות שעברתי, בהחלט חוויה מעצבת. למדתי שם המון על עצמי ועל כל הסובבים אותי... שלושה ימים של שיכרון חושים, של חופש מוחלט ומדהים, של אנשים מיוחדים ומצחיקים, של למידה על כל-כך הרבה דברים חדשים שלא ראיתי קודם בצורה אינטנסיבית וברורה כ"כ... חזרתי הבייתה עם כוויות מטורפות מהשמש והתקלפתי בערך 3 שבועות  חזרתי קרובה ל-ל' בצורה הרבה יותר אמיתית מפעם וכ"כ קרובה לחייץ' המצחיק הזה =) גיליתי איכויות שלא ידעתי שקיימות באנשים מסויימים, שתיתי תה צ'אי בכמות מספיקה לארבע שנים וראיתי בלונדיניים בשפע

ואם כבר בזכרים עסקינן, החלפתי מבטים במשך קרוב לשעה עם בחור יפייפה; שיער שחור, שפתיים אדומות וגדולות ועיניים ענקיות וכחולות, בן 20 וקצת לפי ההערכה שלי... הסתכלתי עליו, הוא התסכל עליי במשך יותר מחצי שעה. ישבנו במרחק של שניים וחצי מטר בערך אחד מהשני. לא החלפנו מילה, אני לא יודעת מה שמו, הוא לא יודע מה שמי והוא נשאר תעלומה בשבילי. זה כזה מאגניב!  ראיתי אותו מאוחר יותר כשעברתי עם ל' במתחם האוכל. הוא בא מולי ועד שהבנתי מי זה הוא כבר הספיק להסתכל עליי במבט כזה שעדיין לא הבנתי מה הוא אמר. סובבתי את הראש, והוא כבר נעלם בקהל... אניוואי, זה היה מגניב

הצמיד עדיין על היד שלי... איזה זיכרון מדהים!!!!!!

יש פירסינג חדש =)

היה יומסטודנט בת"א, היה יומסטודנט בראשל"צ. הראשון היה מעל ומעבר לכל ציפיה (היה אסף אמדורסקי!! והמדהים הזה חתם לי בסקצ'בוק:), השני היה די סתמי, אבל נחמד.

נהניתי בעיקר בגלל העובדה שפשוט הייתי שיכורה בצורה מפחידה. כל הרוק שכבנו אני ודביבוני על השמיכה וצחקנו צחוק של שני שיכורים רוסים ומטומטמים. הכרתי המון אנשים חדשים. חלום שלי מזה שנים החליט שאני נורא יפה ושזה לא נורא שאני ברוק עם חבר שלי, אבל נמנעתי מלטעות את אותה טעות שוב ולנשק מישו אחר בזמן שאני והדביבון ביחד. בסה"כ היה כיף איתו, עמדנו ביחד בהופעה של משינה וראו עליו כ"כ שהוא לא הולך להופעות. כשהצעתי לו להשתחרר ולקפוץ קצת, הוא צחק בביישנות. בחור מתוק בסה"כ =)

הורים שלי הספיקו לנסוע לספרד איפושו באמצע. אני ודביבוני עוד היינו בסיבוב ראשון אז (ולפני הפרידה המזעזעת שבעקבותיה לא דיברנו במשך שלושה שבועות), כשחושבים על זה. הסיבוב השני התחיל ארבעה שבועות אחרי שנגמר הראשון, כשהייתי אצלו במטרה לחזור ליחסים של ידידות לפחות. וכרגיל, זה הסתיים כמו סרט אמריקקי כשמישו מאיתנו (ובשיא הרצינות שאני לא זוכרת מי זה היה בכלל) שאל "למה זה בכלל נגמר?"

אני לא נוטה לרגשנות, באמת שלא. אבל זה היה יפה כ"כ! 

אבל מאז עברו הרבה מים בניאגרה, ואני והדביבון בדעיכה מתמדת וכרגע על תקן "לא-ביחד-אבל-לא-לגמרי-רשמית". מן דבר כזה ששני הצדדים יודעים שזה נגמר, אבל אפאחד לא טורח להגיד את זה בפירוש.

גלשן! אני קונה גלשן בקרוב מאוד ומתכוונת להגשים את החלום שלי בשנה וחצי האחרונות =))

Glad to have myself back