לברוח מהמציאות.

לרגע לטעום את הטעם של החופש, של הרווקות, של השחרור האולטימטיבי (יש לו טעם של בלנטיינ'ס, אגב).

לשתות כוסית אחר כוסית, לפתח שיחות, לרקוד סלסה באמצע המסעדה.... טיזינג. חסר לי הרבה מזה.

כמה קשה עם, ככה קשה בלי. איזה מן פרדוקס של בחורות שאינן יודעות מה הן רוצות באמת.

לילה טוב.

מבינים מי איתך באמת, ומי סתם שם כדי לספק את העלילה המשנית.

רק כשאתה מגיע לתחתית של התחתית, אתה קולט מי באמת שם כדי לרפד לך את הבטון ולרכך את הנפילה.

וזה עצוב, זה באמת עצוב להגיע למצב שבו האנשים שרצית שיראו שהם שם בשבילך מפנים לך את הגב, גם אם לאו דווקא מתוך רוע. פשוט מתוך אדישות מוחלטת ואגואיזם טהור. ומצד שני יש את אותם מלאכים שלפתע שלפו את ההילה מהכיס, הילה כזאת שעוד יש עליה את האתיקט ומריחים שהיא חדשה ושלא השתמשו בה קודם. והרי, אין כמו דברים חדשים. היא ממורקת היטב ולכן היא זוהרת פי אלף מונים.

ויש את אלו שנושאים עמם בתרמיל את הכנפיים הישנות שלהם, אלו שהם שולפים רק באירועים מיוחדים ומתקשטים בהם רק כשיש צורך דחוף. יש עליהן קצת אבק, אבל הן הוכיחו את עצמם בעבר, כששימשו מושיעות לאנשים אחרים. ועכשיו גם אני זוכה לצפות בהן מתחדשות - אמנם מרופטות, אבל בדיוק זה קסמן.

אז תודה חשאית שכזאת לכל מי שפה בשבילי, ולשאר... עכשיו אדע להבא.

תהיו שמחים. באמת שזה כיף.

"האדם דומה לציפור.

בכוחה של ציפור לדאות מעלה מעלה,

אך בתנאי שתפעיל את כנפיה ללא הרף.

אם תפסיק מעופה לרגע -

הרי היא צונחת ונופלת."

"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כיליי או שוע; וכן שאר כל הדעות" - רבי משה בן מימון (או בשבילכם, הרמב"ם).

לא יודעת למה. סתם כי מתחשק לי לדחוף את כל הדברים האלו פה היום.

תהיו שמחים!