ובין רקדן ההיפ-הופ האדיוט ובעל השיזוף המוגזם והשיניים הרקובות שהתחיל איתי לבין שני בני ה-16 שלא הצליחו להחזיק את הלסת העליונה והתחתונה דבוקות יחדיו בכל פעם שנכנסתי למים, עליתי על תיאוריית "הכוסית החכמה" (וכמובן שכל קשר בין הכותבת לנושא התיאוריה הוא מקרי לחלוטין).

אל תעמידו פנים, כולכם מכירים את היפיפיות הבלונדיניות התל-אביביות שפורשות מחצלת, חובשות כובע קש רחב-שוליים ונכנסות לפעולה: שולפות המינגוויי או דיקנס עב-כרס ושוקעות בו, בעודן משזפות את גופן הענוג וחסר הצלוליטיס ולו המזערי ביותר. תמיד הן מדיפות ניחוח של קיץ ולא מגירות ולו טיפת זיעה בודדת, נהנות בצורה כמעט בלתי-מורגשת מתשומת-הלב הערה לה הן זוכות בעודן עוסקות בפעילות אלמנטרית לחלוטין שאינה נכנעת ולו לרגע להפגנה מאולצת של כישוריהן המוטוריים (או, במילים פשוטות: נפנוף השיער, התכופפות בוטה, ריצה מעושה על החוף או כל דבר שהוא מעבר להזזת גלגלי העיניים).

גם כאשר זכר בעל ביטחון עצמי מופרז, או סתם כזה שאינו מודע למקומו בשרשרת האבולוציונית, ניגש אליהן, הן יחייכו וישלחו אותו לדרכו בנימוס (למרות שמצב כזה קורה לעתים נדירות; רב הכוסיות החכמות רכשו לעצמן פאסון של בלתי-מושגות, ולכן גברים אינם טורחים לגשת עד אליהן מחשש עז לדחיה המובנת-מאליה).

יצורים נשגבים או מה? ;]

מקווה שהיה לכולם חג אהבה נפלא; אני ואהוב לבי חרגנו ממנהגינו ואחרי ליטר וחצי בירה אפילו אני הסכמתי לשכב על שמיכה חוף הים עם נרות עטופים בצלופן צבעוני. כן, אני מתביישת. אבל לפחות זכינו (שוב) לטעימה ממקבץ התמהוניים הבת-ימים הבלתי-נדלה, הפעם בדמותו של חרדי סוטה שעבר לידינו, מתנדנד הנה והנה ומתפלל. כן, ב-2 בלילה. נכון.

אוזריק טנטקלס באים לארץ. אנחנו אומה בלתי-מנוצחת, I tell ya!

ותודה לבתולה הפסיכודלית שהחדירה בי את החשק לכתוב שוב :]