בראשון במרץ קיבלתי רגילה אחרי שכמעט כל מי שסיים קמ"ט הגיע למבצעית או להדרכה או לקורס קצינים וכו', חלק קיבלו רגילה

אבל כולם חזרו לתפקיד של "לוחם" כזה או אחר אחרי, בין אם זה מ"כ טירונים, צוער בבה"ד 1, מדריך בקמ"ט או מט"ק בפלוגה מבצעית

אני לא,

אני עשיתי טעויות והתנהגתי כמו טמבל ואותי שלחו להיות ג'ובניק, או לפחות לאותה עת, שלחו אותי לא להיות מפקד כרגע. אני, היחיד מכל הקורס שסיים ולא נהיה מט"ק מסוג זה או אחר, אחרי חודש בערך של יומיות ותפקיד מונפץ של מ"כ מתגייסים בבקו"ם שלחו אותי למבצעים

חתמתי על מחשב ועל כרטיס מגנטי כזה וקיבלתי מייל צבאי, תחפשו בצהלנט נמרוד אמיר ותקבלו גדוד 74\מבצעים\סמב"צ

סמב"צ, אחד הדברים הכי גרועים שיכולתי לדמיין שאני אהיה, ג'ובניק רגיל לא רואה את החברים שלו טוחנים כל היום לא רואה אותם מלאים

בפיח ושמן וחרא אחרי טיפולים בטנקים או תרגילים ברמה"ג, ובטח שלא מכין מפות למבצעים בעזה שהם נכנסים, והוא נשאר בחוץ, הוא והלשון שלו

מרגיש כמו סמרטוט, כל היום יושב במשרד עם קבצי EXCEL וoffice למיניהם ממלא כל מיני פרטים ומכין מפות ושקפים

ג'ובניק רגיל משרת עם ג'ובניקים אחרים וכנראה שלהם זה לא מפריע, או אולי הם לא יכולים אז הם עושים את מה שנותנים להם

אבל אני יכול, לי אין בעיה לרוץ ולקפוץ, גם אין לי כבר כאבי גב מהתאונה אני יכול לסחוב פגזים הצילומי רנטגן הראו שאני בסדר

אני יכול לירות במחבל מ100 מטר בעמידה בשכיבה ובישיבה אחרי ולפני ריצה אולי אפילו 150 אולי יותר לא ניסיתי

אני יכול לטעון פגזים לירות פגזים לירות במאג במק"כ, לתפעל אלף ואחד סוגים שונים של תקלות בטנק לנהוג בו לתקן אותו

לפקד עליו על צוות על חוליית חי"ר אפילו, אני לא נכה אין לי פטורים יש לי קב"א 55 ומתאם 2, דפ"ר 90 וכל הנתונים להיות מה שבא לי

ובכל זאת אני תקוע בגלל שטות בגלל פאקינג שטות

זה לא בנשמה שלי להיות "תומך לחימה" ולא משנה זה שמהשכורת היא של קרבי ושאני יקבל תעודת לוחם, אני לא מחפש להרשים אף אחד, לא מחפש לעשות שרירים לחברה או לחבר'ה, אני רוצה לסגור 28 ולישון פחות מ6 שעות בלילה, אני רוצה שהשרירים שלי יכאבו מעייפות ומעבודה קשה, שהידיים שלי יחזרו להיראות כאילו עברו במגרסת עץ, ושאני יסריח מחמישים סוגים שונים של שמנים

רוצה להיות שחור מפיח ומאבק, ושהפילטרים של כל הסיגריות שלי יהיו מלאות בפודרה ככה שהשאכטה הראשונה תחנוק אותי מכל החול שנכנס לי לגרון, לאכול מנות קרב מגעילות וקרות, ושאני ממש רעב אז את הביסקוויטים המגעילים האלה שגורמים לעצירות

ושאני חוזר הביתה, כולי מגעיל ומזופת, שאמא תסתכל עליי במבט של "איזה גבר" של אחד שלא יוצא חמשושים ורואה את הבית כל זמן

אני מתגעגע להרגשה שאני חוזר לחדר שלי והכל נראה שונה אפילו שהכל אותו דבר, וזה רק בגלל שכבר שכחת איך הוא היה לפני שיצאת

ושהסקס יהיה טוב כמו אז, כי כשמזדיינים פעם בחודש, אז מדיינים כמו שצריך,

וההשתכרות תהיה כמו פעם, כי כששותים כמו פעם, שותים את כל הבקבוק

שלנהוג בסובארו ירגיש קצת מוזר בהתחלה כי וואלה, זה מוזר אחרי כמה שבועות לחזור להגה

סבא שלי היה פלמ"חניק ולוחם בכל רמ"ח איבריו, גם אבא שלי, זה בדם שלי זה בנשמה שלי

לטחון ת'חיים לסבול כאילו 1000 כושים מזיינים אותי בתחת ולהתלונן שהצבא זה חרא ואין תמיד דופקים את השריונרים בחרא יציאות

זה אני,

ואיך שאני מרגיש עכשיו, זה באמת הרגשה חרא, אני מרגיש כמו סמרטוט

עד אתמול לא כל כך הבנתי את זה, היה לי נחמד וחשבתי "וואלה זה רק למחזור אחד" לא נורא נכון?

ואז התקשר אליי הקציר שלי לפני יומיים שלושה ב10 בלילה בזמן שעבדתי בחמ"ל

"נמרוד, פלוגה ז' צריכים איש צוות או מפקד, חסר להם מישהו למבצע והוא מתרחש עוד שעתיים, אתה רוצה להיכנס?"

הלב קפץ איזה אושר אני לא מאמין, להיכנס למבצע בעזה, אפילו שזה סתם מבצע חארטה סתם שטויות אבל להיכנס

כלוחם? ועוד לעזה?! הייתי באקסטזה, "בטח בטח! ברור! אני מארגן ציוד תוך 2 דקות" ולא היה לי מושג מאיפה אני משיג עכשיו

סרבל נומקס וכפפות, לקחתי ת'ווסט ותקסדה שמתי לידי אירגנתי ת'ציוד תפסתי איזה אחד מהלוגיסטיקה שיבוא עכשיו ויפתח לי מכולה עם ציוד לחימה ויביא לי כבר, יאללה יאללה לפני שהם מתחרטים שנצא כבר לדרך

איזה אושר

איזה אושר!

ללבוש סרבל ונומקס לשים ג'אנטקס לעשות בדיקות פו פו, לתפעל מעצורים במא"ג המקביל לסדר את התחמושת שלא תתקע

לעשות טל"ת וטא"ת להיות 24 שעות בתוך הטנק ולשמוע יריות מסביב ופגיעות בקשר, לראות D9 הורס בית ולשמוע איך מסוק הוריד כמה איזה קילומטר מאיתנו, להסתכל הלילה בעכבר מסביב לטנק ולוודא שאף אחד לא מתגנב אלינו, אפילו שלא יצא לנו בכל המבצע לפגוע באף אחד, העיקר להיות שם, בתוך הרצועה אפילו לא היה איכפת לי שאני סוגר יום העצמאות

להפך, בלילה השני בדרך החוצה מהרצועה שראיתי זיקוקים בצד הישראלי הרגשתי הכי טוב בעולם, הרגשתי פשוט טוב עם עצמי

ואז אחרי שהתעוררתי לשבת בבוקר על סיגריה עם כמה מהפלוגה ולהעביר קצת צחוקים על מה שהיה

ואז הנפילה

לחזור לחמ"ל למפות ולexcel ולצהלנט ולטלפונים, להגיע הביתה בשבת כי וואלה לא צריך אותי שם, ולא לצאת ביום חמישי בלילה

כי מהזה משנה יש את שישי ואת שבת,

מרגיש כמו סמרטוט, אני לא מוכן להיות ג'ובניק, לא מוכן לעשות את זה, אני רוצה להיכנס לסגור לטחון להיות הפרייאר של המדינה

זה מה שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי, בשביל זה התגייסתי בשביל זה יש לי נשק בארון ובשביל זה טחנתי עד עכשיו

לא עברתי קורס מפקדים של סבל בשביל החרא הזה, אני רוצה להיכנס עם הטנק לרצועה ולהרוג את המחבלים המזדיינים האלה

לפוצץ להם את הבתים, ובלי כל הבולשיט השמאלני שלי וכל החרא התרבותי שבנוי מסביב

נטו לעשות את העבודה זה מה שאני צריך לעשות

זהו הייתי צריך לשחרר קצת קיטור, קצת הרבה, נקווה לטוב, וב.ה. סוף מחזור נהיה בפלוגה מבצעית ולא במחלקת מבצעים

לילה טוב, חג עצמאות שמח לכולם