אני רוצה להתחיל את הפוסט בבקשה לכל גאוני המחשב וחצאי הגאונים וסתם מי שיודע איך
המחשב שלי כבר חצי שנה או יותר לא יכול לעדכן את ישראבלוג, אני כל פעם בא לעדכן וכשאני לוחץ על "שמור"
פשוט לא קורה כלום!
עכשיו אני גם לא יכול להקליד, זה גם בעיה (החלון של הפוסט לא מגיב, הכותרת כן)
בכל מקרה עזרה תוערך, אתם יודעים מה, בירה עליי.
אז התגייסתי לחיל השיריון והיה לי גיבוש,
סיימתי את הגיבוש לפלס"ר ובאמת חשבתי שאני עובר, ממש התרגשתי ממש רציתי ובסוף לקחו אותי
להשבחת גדודים (כל הזין)
אגב, כל הזין, ביטוי שימושי ביותר.
הייתי בדיכאון רצח, במיוחד אחרי שכשהגעתי לאוטובוס שלוקח אותי לבסיס שיזפון המהולל קראתי בהודעות של הפלאפון
"מותק אני ממש שמחה בשבילך שמעתי שהיית אחלה בהצלחה בהמשך"
הודעה מאחותי שמכירה את החברה שמריצים את הגיבוש,
הם אמרו לה שהייתי ממש סבבה ושאני עובר 90%, רק צריך לעבור את ההגרלה של הקב"ה (לא משנה)
קיצר
כל הזין.
עשיתי טירונות שפכתי מלא, רצתי יריתי ברובה (שעכשיו על המיטה), וכל מיני שיט כזה
טירונות היה קל, ת'אמת ציפיתי שזה יהיה הרבה יותר קשה, הקושי היחיד בשיריון זה הדיכאון
הבאסה שאני לא בסיירת, שאני אפילו לא בחי"ר, זה לא שאני לא מעריך את השריון, להפך, אני מאוד מעריך
סבא אבא ואח היו שריונרים, וכל מי שמבין חצי דבר יודע שבלי השריון מזמן המדינה והצבא לא היו עומדים על הרגליים
אבל ניחא.
דיכאונות באים אצלי הרבה בשנה האחרונה אז לא נורא כל כך (אגב, 2006 הייתה שנת הבי-פולריות הכי עצבנית שלי)
סיימנו טירונות וקיבלתי את הסיכה לכומתה (עדיין כומתת בקו"ם), זה היה נחמד
הרגשתי כאילו הרווחתי את זה ביושר, אבל עדיין, אני רוצה פלס"ר
אולי כן אולי לא, גיבוש ביום שני, ובינתיים לא מאשרים לי, אני מחכה למלאך.
אחרי הטירונות התחלנו מקצועות בביסל"ש, בסיס סיירים, שני הבסיסים הנ"ל הם בערך 30-40 דקות נסיעה מאילת
כל הזין כבר אמרתי?
מדבר זה נוף יפה בהתחלה
אבל אחרי כמה חודשים אתה מתגעגע לירוק של הבית (תרתי משמע).
אני טען-קשר בטנק, התפקיד שלי זה לטעון פגזים, לתפעל (לירות) במאג"ים ולזרוק רימונים
גם עשיתי קורס נהיגת חירום בטנק, כי מכורח תפקידי אם הנהג מת אני צריך לשלוף את הגופה שלו אחורה ולהחליף לו את המקום
ייפיי
הצבא זה לא הכי כיף, אבל זה עדיין יש רגעים כיפיים, אני חושב שאם לא הייתי כל כך רוצה פלסר\חיר
ולא הייתי ממורמר על העובדה שאני בשיריון, אז הייתי ממש נהנה, יש צחוקים יש אנשים מוזרים וסך הכל זה לא כזה נורא
ככל שהזמן עובר אני פחות ופחות מעריך את המשתמטים מטעמי עצלנות (אל דאגה משתמטים מטעמי מצפון אני עדיין לא מת עליכם), בכל מקרה בפורים הקפיצו את הפלוגה לחברות
אפוד קרמי שוקל בין 6-9 קילו אני לא יודע בדיוק, אבל זה חתיכת דבר, מחסנית צולבת בהכנס.
איבטחנו את סימטת ארז, אותה סימטה שבא לפני מספר שנים מת המח"ט ההוא אם מישהו זוכר, מחבלים טבחו באיזה 12 חיילים שם, משהו טרגי לפנים ("לפנים", גם מאוד שימושי).
בכל מקרה הסמטה מהווה המשך של "ציר המתפללים" ציר ראשי למערת המכפלה, הסימטה עצמה משני צידיה בתים של פלשתינאים, שבמשך רוב הזמן חופשיים להסתובב שם, אבל בשבתות וחגים יש עוצר ואסור להם לצאץ\להיכנס לבתים
להיכנס לסמטה, לחצות את הסימטה, וכל מיני כאלה
התפקיד שלי היה למנוע מהם להמשיך את שגרת חייהם, בשביל שהאזרחים היהודיים יוכלו לעבור דרך הסמטה (סמטא?)
אל מערת המכפלה להתפלל ולחזור בשקט
אם לא מובן עד עכשיו, הרגשות שלי היו מעורבים בקשר למילוי התפקיד, בלשון המעטה
בתאכלס, המצפון שלי אכל את העצמי מבפנים, והדבר היחיד שגרם לי לרצות להמשיך לשרת זה העובדה שאני מעדיף חייל שכמוני שיעשה את העבודה הזאתי, מאשר חייל אחר, כי וואלה רוב החיילים, מקבלים נשק מקבלים סמכות
ושוכחים את צלם האנוש שלהם בבית
אם הוא בכלל היה קיים מלכתחילה.
כאב לי שאני שומר על בחור שיש לו חולצה של "ברוך גולדשטיין ממשיכים בדרכו", וכשהשמוק הזה חוזר ממערת המכפלה שיכור מת (פורים), ובא אליי "אתה תהיה ברוך גולדשטיין אתה תהיה!, לא בעצם אני תן לי את הנשק אני אהיה!"
כן זה היה משעשע
אבל כאב לי שאני צריך להגן על זבל אנושי כמוהו, רציתי להביא לא קת לפנים, התאפקתי.
(אגב, המסכן הזה היה שיכור מת אחרי שהוא וחבר שלו סיימו ביחד חצי בקבוק יין...רגע רגע מה אמרתי? חצי בקבוק יין?
אני לא מאמין שהוא השתכר מחצי בקבוק יין ועוד חלק עם חבר, רציתי לתת לו סתרשף לתחת רק על הקיבולת המסכנה הזאת)
\המשך דרמטיות:
כאב לי שאשה יוצאת החוצה מאיזה סמטה צדדית עם בגדים שהיא רוצה להעביר לחברה שלה שגרה 5 מטר בהמשך הסמטה
אבל לי אסור לתת לה לעבור, והיא מנסה להסביר לי, אני מסתכל ואני רואה שאותה שכנה יצאה החוצה, אני אומר לאישה הראשונה לחכות שם ולא להיכנס לסמטה ומנסה להבין מה קורה, המפקד איתי, אותה שכנה החזיקה תינוקת בידיים עם גרביים רטובים ומלאי בוץ עליה, מה שהאשה הראשונה רצתה לעשות זה לתת לה בגדים יבשים לתינוקת
ואני לא יכול לתת לה לעבור, בסוף לא נתנו לה לעבור.
בין אם היא ניסתה לעבוד עליי או לא, זה לא מה שמשנה, אני הכרתי את העובדות כמו שראיתי ולא יכולתי לתת לה לעבור
בעוד המפקד שלי מדבר איתה ואומר להן לחזור לבתים שלהם אני הפניתי אליהן את הגב, לא יכולתי להסתכל לתינוק הזה בעיניים, לא האמנתי למה שאני עושה, למה הפכתי, מי אני בכלל? מה זה התפקיד הזה? מה זה המציאות הזאת?
שוק תרבות?
לפנים.
בנימה יותר שמחה, ילדה בת 8 שמחזיקה בידיה אחות קטנה בערך בת 3 רוצה לחצות את הסמטא
אני לא נותן לה וזאתי מתיישבת על גרם המדרגות בכניסה לביתה, בעוד אני מדבר איתה מופיע איזה מתנחל מחופש ושיכור מאחורי, וצועק עליה בערבית, עומד מאחוריי, כאילו אני הגב שלו, אני תומך בו, דחפתי אותו אחורה ואמרתי לו להמשיך ללכת
הוא קילל את הילדה עוד קצת והמשיך, לא נראה לי שהוא הבין כמה קרוב הוא היה לקבל את המכות של החיים שלו.
אחרי זה הבאתי לתינוקת סוכרייה בטעם לימון שקיבלתי (קבלו אירוניה) ממשלוח מנות ששהמתנחלים הביאו לנו
הילדה ממש אהבה את הסוכריה לפי דעתי, בהתחלה היא לא הצליחה לפתוח ואז אחותה הגדולה פתחה לה את זה, היא הסתכלה עליה נתנה כמה לקים והכניסה לפה (סוכריית מציצה)
קצת הרבה טוב נפל לי על הלב,
אחרי 10-15 דקות הגיע המפקד, ואחרי דיבור קצר הוא נתן להן לעבור
ממש שמחתי.
היו עוד כל מיני מקרים, זה לא קל לעשות את התפקיד הזה, בעיקר כשאתה מסתכל על הערבים כעל בני אדם
באמת חברה, אתם רואים חיילים שמאלנים שעושים קווים בשטחים, תדעו שזה לא קל לנו
שאנחנו לא שמחים שזה קורה ושאנחנו לא תומכים בזה
אבל אני מעדיף ללכת נגד המצפון שלי ולהיות חלק מהכיבוש, מאשר שאיזה שמוק שלובש חולצה של גוש קטיף מתחת למדים
יהיה שם, ויצרח על הילדה הקטנה הזאת.
זאת הייתה רק הפעם הראשונה שלי, אני מקווה שיהיו עוד, כי תמיד יש חיילים בשטחים, ולא תמיד הם מתנהגים כמו חיילים.
אני יכול לזיין את השכל עוד הרבה על זה
אני רק רוצה להגיד
שזה לא משנה אם אותה אשה ניסתה לעבוד עליי או אם אותה ילדה רוצה שאני ישרף למוות
זה לא משנה אם הילדים אם האבנים מתפללים לפצלח לחיילים ולמתפללים את הראש
וזה לא משנה שהם רואים בי כנאצי מניאק בן אלף זונות
מה שמשנה זה שאני אתנהג אליהם כמו אל בן אדם
מה שלא בסדר זה שאותה ילדה לא יכולה לחצות את הכביש כדי לבקר את החברים שלה
או שאותו גבר בן 40, נותן לי, ילד ב18, דין וחשבון על למה אני צריך לתת לו ללכת 5 מטר לתוך הכניסה ולהיכנס לבית שלו
בין אם זה כי הוא חזר מהעבודה או מהתפילה או כי הוא קפץ שנייה לסופר
זה הבית שלו, ומי שלא מבין את המשמעות הזאתי, את הכאב של אותו גבר מכובד שצריך לדבר לילד קטן
ולקחת פקודות ממנו, ממני! אז אני לא יודע מה
זה הכל סתם
אז כן
כל הזין
הכיבוש משחית
כהנה צדק?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
