כמה טוב לראות פתאום חצי ירח

הייתי בהופעה לזכרו של גבריאל בלחסן.

חושבת שזאת אחת החוויות היותר עוצמתיות שהיו לי בזמן האחרון.

בחיי לא היה כל כך הרבה אהבה טהורה, ועצב, ושמחה במום אחד.

אני יודעת שכל מי שהגיע, הגיע מתוך הבה טהורה ליוצר, ולמילים, ובין אם הכרנו את האדם ובין אם לאו. 

היצירה שלו נכנסה לי מתחת לורידים, וזה היה השט שחסר לי כל השנים האחרונות.

אני ומוריה הלכנו ביחד. תיכננו ללכת להופעה של גבריאל כשהוא יצליח להתגבר על הפחד ולחזור להופיע, בסוף זה לא קרה.

והלכנו להופעה לזכרו.

יש  בזה מן הפחד, ומן הזמניות.

הלוואי ודברים היו נראים אחרת.

או שאולי המוות רק מוליד אותך לאחר מכן לחיי נצח.