כמה טוב לראות פתאום חצי ירח

עבר כל כך הרבה זמן

עשיתי כל כך הרבה דברים.

מרגישה ששכחתי כבר איך לכתוב. יודעת לכתוב פעולות לא רגשות.

צריכה לעושת לעצמי סדנאת כתיבה ולא לאחרים. צריכה להמציא סיבות לעשות סדנאת כתיבה כדי שאני אוכל לכתוב בעצמי.

מה קורה פה?

איפה הרצון לכתובו לא להפסיק?

לכתוב מערכים זה לא לכתוב, זה לחשוב תהליך חינוכי,

זה לאהוב את החניכים שלך ולרצות שהם ידעו וילמדו יותר ויותר.

זה ממש לא מה שאני צריכה.

אני צריכה לפרוק.

הלוואי והייתי יכולהל המישך לכתוב ככה, ככמו פעם, שזה כל מה שרציתי לעשות

הלוואי ויום אחד אני אוכל לפרסם פה עוד סיפור.