לא הצלחתי להבין למה הכל נגמר, לא הצלחתי להבין איך השדות הפסיקו לקרוץ לי, המים התחילו לגעוש מסביבי והרוח נשבה בסערה גדולה.
העץ שתחתיו ישבתי כבר לא ראה אותי, רק כיסה אותי בענפיו ולא נתן לי לראות איך מי שאהבתי ומי שהערצתי נופל תחתי ונותן את נשמתו ואת אהבתו למישהי אחרת, אחרי כל כך הרבה תחנונים שאני לא אלך והוא תוך שניה הולך ומוצא לו מישהי אחרת, אפילו שהוא אמר שאין יותר טובה, אפילו שהוא אמר שלא תהיה אחת אחרת, טובה כמוני.
והוא בכל זאת הלך לאחרת ואמר זאת גם לה, לא נתתי לו לראות אותי נופלת, שכבתי מתחת לעץ וענפיו הסתירו אותי מאהובי, הסתירו אותי מהבושה שהקיפה אותי ברגע שראיתי אותו עם מישהי אחרת.
אחרי כמה זמן כבר לא יכולתי להסתתר ואהובי מצא אותי, בודדה ושותת דם שרידים של כדורים בדמי, שוכבת בודדה על המיטה מחכה למוות שיבוא לאסוף אותי, אך במקומו בא אהובי, מי שנתן לי ללכת למרות שכל כך אהבתי.
הוא אסף אותי בידיו, נישק את פני ולקח אותי לא יודעת לאן אך הוא לקח אותי למקום שבו טיפול בי, והוא ישב לידי כל הלילה אני יודעת, שמעתי את קולו בוכה ומקווה שאני אחזור ולא אמות לו, בגללו.
וכל זמן שישנתי חשבתי על איך להגיד לו, איך להגיד לו שאני לעולם לא אחזור להיות אותו הדבר, אחרי הניסיון הזה, בין החיים והמוות שהחלטתי לא לוותר עליו בכל זאת למרות הכל ואיך אני אוכל לחזור להיות איתו אם הוא נמצא עם אחרת. נשברתי כשישנתי ונפלתי לתוך באר עמוקה, נופלת ונופלת ולא מצליחה לעלות למעלה וכבר ברגע שנפלית כבר לא הרגשתי איך הוא מדבר אלי ומבקש ממני לחזור אליו, ולהיות שלו לתמיד.
פתאום הוא הגיע אלי, המוות, שחור ואפל מתמיד, אפילו כשכל כך התפללתי שהמוות יגיע אלי קודם הוא לא בא אלי בכזאת אפלה וכזה רוע. הוא בא כמו מתוך אש, בדמות השטן, אדום, רועש, שחור וכואב.
מדבר אלי, אומר שיש שני אפשרויות, לחזור לחיים ולהיות איתו, עם אהובי למיד או לבוא איתו, עם המוות לגהנום על אשמת התאבדות על זה שלקחתי את חיי לפני הזמן.
לא נשאר לי הרבה זמן, סופה של הבאר היה קרוב ואני יכולתי תוך שניות לקפוץ לתוך הגהנום הנורא.
אך לא, החלטתי ללכת ולנסות את מזלי בעולם הישן, להיות איתו עם אהובי לכל החיים.
פרשתי את ידיי ורגליי ונופפתי בהם בכל כוחי, הרגשתי שאני עפה, עפה למעלה אל אהובי.
לאט לאט התחלתי לשמוע את קול הבכי, את קול הבקשה, שלו, של משפחתי, אך יותר מכל גבר קולו על כולם, ואני צועקת, שיקשיב, שאני מגיעה שאני לא אעזוב אותו יותר, שלא אלך, לא יותר.
ראיתי כבר את האור, אך פתאום המוות חזר אלי, שחור יותר ואפל יותר וסגר את הפתח בפני, לא נתן לי לצאת, נופפתי חזק יורת בידי, צעקתי לאהובי שאני מגיעה, צעקתי למוות שאני חוזרת ולא אכפת לי, הרגשתי טלטלה חזקה, התעוררתי וראיתי את אהובי שוכב לידי מנשק את ידי, את כל גופי."תרגעי, זה רק חלום".
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
