לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

כמה טוב לראות פתאום חצי ירח


שקט,שקט בני נחרישה, כאן צומחים קברים.

כינוי:  נטשה.

בת: 33

MSN: 



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2006    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2006

צמידי ידידות- סיפור


היא ישבה בחוץ על הדשא,רגליה ישרות וגופה נשען על ידיה הקטנות ומעוטרות הצמידים, הרוח הייתה קרירה וחדרה לעצמות למרות שבחוץ השמש יקדה בחום,כאילו הירח הוא בן זוגה לריקודים. היא ישבה וחשבה על כל מה שקרה, על איך היא הבטיחה לעצמה אף פעם לא ליפול, אף פעם לא לעצור, אך בכל זאת, הכל קרה לה.

הילדה היפה הזאת, שערה השחור גולש עד מותניה, ידיה הקטנות והרזות מלאות בצמידי ידידות של כל כך הרבה אנשים שאינם כבר, רק בליבה, גופה הקטן, רק 1.60, והרזה מראה סימני עייפות מכל מה שעברה.

הילדה נראית כמו הצל של עצמה, היא לבנה כמו הקירות במוסד שבו הייתה, עיניה שקועות בתוך חוריהן, שקיות שחורות מתחתיהן, גופה כה צנום, כה צנום, הבלומיה לא עזרה לה, וגם השהייה במוסד, היא הייתה צריכה להקשיב לחברות, לכל הצמידים הללו, אולי הם היו עוזרים קצת. אבל זאת היא, תמיד הגאווה שהיא יודעת מה טוב בשבילה, היא התמכרה למיה, אהבה אותה יותר מכל, שהצמידים היו כבר רק זכרונות ישנים מכל החברים שהיו לה.

 הרוח המשיכה לבדר את שערה הזכרונות המשיכו לעבור בראשה, הפרצופים, אך אף אחד מהם לא היה שמח, לא היו חיוכים לא היו אירועים שמחים, היא תמיד ראתה אותה, ואת מיה יחד עם כולם, כשהם צועקים, בוכים, מחבקים.

היא אף פעם לא באמת הרגישה את החיבוקים, רק כשהקיאה או שהכריחה את עצמה לא לאכול היא חשה חיבוק חם ואוהב ממיה, מיה שלה.

 עכשיו היא יושבת על הדשא, רגלייה משולבות אל ביטנה, ידיה מחבקות את רגליה, נשימותיה כבדות ועמוקות, היא מנסה שלא לבכות, מנסה להחזיק את הדמעות בפנים, הרי לא סתם היא השתחררה, היא הבטיחה לכולם שהיא בסדר שמיה כבר לא פה, ופתאום, פתאום כל כך קר לה כשאין מיה, שהיא עומדת ושערה מלא בריח המדהים הזה כשהיה כשמיה חיבקה אותה חזק חזק בשירותים, אבל עכשיו היא כבר לא שמה, רק הריח שהרגיש כאילו קרביה יצאו מתוכה.

 היא כבר לא רצתה לדעת מה יהיה השלב הבא, שמיה יותר לא תחזור? לא? מדוע?

המציאות היכתה בפניה בעוד הקיא נופל לרגליה, שזהו רק הרגל ישן שכבר אין חום אין חיבוק. היא מסתכלת על ידיה, פיה מכוסה ברסיסי קיא ומים שנופלים טיפות טיפות על צמידי הידידות, היא קרעה אותם אחד אחד, היא נשארה לבדה בעולם, בלי ידידים, בלי מיה, רק היא לבדה והשער המתבדר ברוח, המוסד נראה כל כך רחוק פתאום, היא התיישרה זקפה ראשה, הלכה לברזיה הקרובה שטפה את פיה וצעקה צעקה גדולה של חופש.

 

 

סיפור ישן בתכלס.

אבל יאללה, בשביל התחרות.

http://israblog.co.il/tblogread.asp?blog=450140&blogcode=8919694

 

נכתב על ידי נטשה. , 3/6/2006 22:10  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-10/4/2008 21:45



28,922
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנטשה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נטשה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)