אבל איכשהו אני מרגישה חנוקה. אותה מסגרת. אותן בעיות כמו בשבוע שעבר.
אני לא רוצה שזה יימשך ככה.
שמישהו יבדר אותי חוץ מנופ שחושבת שיופי זה הדבר הכי חשוב בחיים.
"למה יש לי מזל?"
"כי את מכוערת"
"אה, תודה, גמ את"
"את מכוערת יש לך אוזניים גדולות"
"וכמובן שהיופי זה הדבר הכי חשוב שיש ...אה?"
"את עדיין מכוערת..."
"יש לך מזל שנמרוד אוהב אותך, אחרת הייתי פותחת עליך את הפה"
"מה הוא גדול כמו האוזניים שלך?"
"לא.. כמו האף שלך"
זה בערך השיחה המרתקת שהייהת לי עם נופ.
אז .כן. נמאס לי. זה מבדר אז זמן מסויים, אחרי זה זה מתחיל להיות מפגר, אגואיסטי וחסר פרופורציות. יש לך באמת מזל שנמרוד אוהב אותך ושאת חברה שלו... אחרת הייתי מבריזה מהקורס מדצים רק בשביל לפרק לך את הצורה.
לפעמים צריך לדעת מתי לסתום
ואת לא יודעת מתי. התגובות שלכן נמחקו כי לא מתאים לי.
אני כנראה מתגעגעת.
מאוד.
לשי.. כנראה... צלע להתשגע. צלע צריכה שי. צעל לא רוצה לראות שי רק פעם ב... היא רוצה אותו איתה.
אבל.. בסדר... כנראה שהוא עסוק.. צלע תתן לשי חופש שלו. צעל לא תחזור על אותן טעויות כמו קודם.
צלע אוהבת שי.
אז חופש שמח לכולם.
שמישהו יבדר אותי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
