כמה טוב לראות פתאום חצי ירח

ואת מחכה

ואת מצפה

והוא שוכח

הוא בורח

הוא מאכזב.

את צריכה להתרגל לזה.

את לא מספיק טובה.

אף פעם.

ולפעמים את אולי מכחה שזה רק ייגמר

שהסיוט ייגמר

ואז תחזרי לסיוט שנקרא החיים שלך.

ואת מחכה ואת מחכה.

אני מנסה.

באמת שכן.

אבל לוקחים לי את הכוחות

לוקחים לי את כל מה שאני באמת צריכה.

אין חיבוק.

אין אהבה.

יש רק ציפיות לא ממומשות.

מחר הקורס מדצים.

כלומר משהו כמו שבועיים בלעדיו.

ואני מחכה... מחכה... ושום דבר.

רק ניתוק בפרצוף.

רק אדישות כזאת.

בלי נימה של סליחה, של התנצלות...

צלע... את יודעת לבחור את החברים שלך.. אה?

אל תבקשו להיות אופטימית.

קורס מדצים שמח לי.

את מרגישה כמו בגן עדן

מעופפת למעלה למעלה עם האחד

לא חוששת, מנשקת, מתחבקת

פורשת כנפיים ועפה, יחד איתו, עד סוף העולם. ואז המלה הקטנה הזאת

המבט הקטן הזה

שובר אותך, את שוברת את עצמך.

מנסה לשבור דברים

אבל שוברת רק את הלב.

"...רק תני לי סיבה לחבק אותך..."

                                         "...אולי בסיבוב הבא אני עוד אקח הכל..."

-ציורים של בר ולדע-