כמה טוב לראות פתאום חצי ירח

אני משלשלת (סליחה על השיתוף) כבר חודש, כלומר.. מאז שנפרדנו וכאלה...

זה נראה לי תגובת לחץ, תגובה מעפנה ביותר אפשר להגיד. הייית מעדיפה שההרפס יתפרץ לי מאשר שאני אשב כל היום על האסלה ואנסה לחרבן את החיים שלי ללא הצלחה.

עכשיו... כשהם נפרדו חשבתי על זה. וחשבתי הרבה. כמעט הרבצתי לחמישה ילדים קטנים שלא נתנו לגיזמו להשתין בשקט בגלל שחשבתי על זה. והבנתי שאני לא צריכה. כי המשכתי הלאה. אני לא צריכה אותו.

ועכשיו גם דיי הבנתי שאני לא צריכה משיהו, אבל אם יבוא אז... סבבה.

אבל כנראה שהשילשולים לא יפסיקו, כי אני עדיין בלחץ. או עדיין במתח, או עדיין רוצה לפרק מישהו מכות. ככה זה... ככה זה אצל צלע. אני צריכה לסיים את זה. לראות אותם פנים מול פנים ולהגיד להם מה אני חושבת עליהם.

נמאס מהחיוכים, מהמסכות, מאנשים אחרים. זה סתם עושה לי רע.  וזה בטח הגורם לשילשולים. איזה תגובות גוף מוזרות.

אה. כן. יש איזה שאלון 5 כזה.

אין לי כוח לעשות אותו כי שמתי אותו בבלוג השני.

אבל אני אגיד לכם משהו:

1. אני לא סובלת שקרנים

2. אני מאוד חברותית, באמת, אבל אל תרגיזו אותי ואל תוציאו דיבה עלי כשאתם לא מכירים אותי.

3. אני אהיה מוכנה לעשות ולתת בשבילכם הכל, בלי שום תמורה. אבל מאוד אתאכזב אם לא תהיו לצידי כשאצטרך אתכם.

4. אני שונאת צביעות. אם אתם רוצים להגיד לי משהו תגידו אותו. אני אסבול. אני אעלב, אני אפגע, אולי אפילו אבכה, אבל אני מעדיפה שתגידו ל את האמת בפנים.

5. אני מקווה לשמור על קשר עם כל האנשים שבאמת רוצים שאשמור איתם על קשר.

צלע.