היא יושבת שם על המדרגות עם השמלה האדומה המשובצת נקודות לבנות, השמלה משתפלת על ברכייה ברכות והיא רואה את קפליה מרחפים ברוח הקרירה והמעטה שבאה לחדר המרגות.
ילדה יפה כולם אמרו, שער בלונדיני, עיניים חומות וגדולות, כולה מסודרת ושפתיה האדומות תמיד מלאות בצחוק. אבל לפעמים שפתיה כבר לא יכלו לחייך, הן נשארו קפוצות ודקות, שונות ממה שכולם מכירים, אבל היא, היא תמיד הייתה הולכת למדרגות. סיגריה ביד, והיא בכלל לא מעשנת, בקבוק מים, גינס, קולה ביד יושבת וחושבת ולפעמים גם בוכה.
היא כבר לא יכלה להתמודד עם עצמה.
היא נמצאת שם, במדרגות כבר הרבה זמן אולי יום אולי שבוע. הבקבוק נשאר מלא אבל הסיגרייה כבר נגמרה, שערה פזור על פניה בעירבוביה ולידה סכין, חתך גדול בצוואר, צרחה קטנה של כאב, צעקה קטנה של הקלה, הרבה דם זורם אפילו שהיא קרה קצת וקצת לבנה ונעלם כבר הצבע מהפנים, אך הוא ממשיך לזרום.
שמלתה האדומה, אדומה מדם, והנקודות הלבנות מוכתמות באדום. בקבוק המים נשמט מידה. אף אחד לא מצא אותה. אחרי שבוע כבר התיחלו לדאוג. הוא. כן, הוא זה שהיא חשבה עליו מצא אותה שמה, בחדר המדרגות, צווארה מסושף, בקבוקמים מלא זרוק למרגלותיה, הסכין מונחת לידה, שמלתה מוכתמת מדם וקפליי השמלה מתנופפים ברוח המעטה והקרירה שמגיעה לחדר המדרגות.
תחילת חודש תמיד מביאה איתה מוזה.
הבית ספר מביא איתו קצת מוזה.
עוד סיפורים כאלו, או קצת פחות, בהמשך. יש יותר מידי.
צלע.
-תמיד טוב להתחיל חודש חדש עם איזה סיפור קצר-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
