כמה טוב לראות פתאום חצי ירח

• לעולם לא לחשוף רגשות.
• לעולם לא לפנטז על דברים שלא יוכלו להיות לי
• לעולם לא לצום
• לעולם לא לכתוב פוסטים כאלו יותר. זה חושף הכל.
• לעולם לא להיות תלותית... כמו שאני עכשיו.
• לעולם לא להתחנן

שלא ארד על ברכיי,

שתשאר.

מעניין כמה זמן אני עוד אמשיך ככה. אולי עדיף שאסיים את הכל.

רגשות זה לא דבר שמתאים לכולם.

צריך למתן את הכל. אני צריכה להיות קצת אחרת.

קצת שונה.

אולי השמלה הלבנה כבר לא כל כך לבנה

היא רטובה, מדמעות, מזיעה

מכל כך הרבה מאמץ לשמור את הכל לעצמך

לרמוז לעצמך שאולי עדיף כבר שלא.

אני מחכה,

ומחכה.

אתם יודעים, כמו כל נקבה.

אולי באמת עדיף...

שאשתוק,

שאדקור את כל מי שיתקרב.

לא רציתי לחשוף, וחשפתי הכל.

שמות זה פרט שולי.

הגשם... גשם של תקוות נגוזות.

אולי זאת אשליה

חלום, פחד?

ואני אמרתי שאף פעם לא פחדתי  מפניו,

שקרנית.

קורה... לפעמים... שאני סותרת את עצמי.

כמו תמיד.

כן... שום דבר לא השתנה כשאתה לא בסביבה.

אולי זה ישתנה, כן... אולי זה ישתנה.

כשתהיה.

ראפרים, זה ערסים עם כובע.