מיומנה של האם העובדת

כל ישראלי ששומע שאני גרה בניו-יורק מביט עלי בערגה, שלא לומר קנאה, עוצם את עיניו ומדמיין בעיני רוחו את שרה ג'סיקה פארקר עם שקיות מסאקס השדירה החמישית, בנעלי עקב מטורפות ומעיל פרווה אופנתי.

זו ניו-יורק המתוארת בכל הסרטים, הסדרות ומה שביניהם.

כשאני מציעה לישראלי הטיפוסי את ביתי, בברוקלין, כמקום לינה כאשר הוא שוהה כאן לביקור, יעקם הוא את אפו מיד ויודיע לי שזה רחוק מדי... ושתודה, אבל לא תודה. הייתי נעלבת אילולא הבנתי שזה לא באמת באשמתו.

ניו-יורק היא חלומו הרטוב של כל ישראלי שנאבק בארץ עם הפרנסה, המשכנתא, הפיגועים והעצבנות הישראלית. ניו-יורק בעיני הישראלי היא מקום שבאים אליו לטייל, לעשות קניות, להפסיק לשמוע חדשות, לחיות חיי לילה סוערים ולשפשף קצת את האנגלית.

ניו-יורק בעיני הישראלי היא כל מה שישראל היא לא! היא מגניבה, היא סטייליסטית, השפה שלה מתגלגלת על הלשון בר' ול' גרגרניות והחשוב מכל היא פותחת את פניה בפנינו הישראלים, במקום שכל המדינות האחרות סוגרות לנו את הדלת בפרצוף בנימוס אירופאי אופייני.

בניו-יורק, הישראלי יכול לדבר בקול רם ככל שיחפוץ וזה לא יזיז לאף אחד כי יש עוד כמוהו הודים, ספרדים, ניגרים, צרפתים, גרמנים ושבדים שמדברים בשפת אימם ולאף אחד לא אכפת. הישראלי יכול להרשות לעצמו ללבוש מכנסיים של OLD NAVY ולהרגיש כמו מיליון דולר, למרות שכאן זה נחשב הסוג ג' של הלבוש. הישראלי יכול לראות מופעים בברודווי וקונצרטים ואופרה בלי להרגיש שזה בושה לספר על זה לחברה' בארץ. הוא יכול לעשות קניות ב-MACY'S במחיר מופקע ולהרגיש שהוא מצא מציאה כי מה זה 60 דולר לחולצה כשאתה בחופש?

ניו-יורק שלי שונה מכל זה. ניו-יורק שלי היא הפרברים, שם יש חנויות שהזבנים בהן מדברים עברית ומוכרים ידיעות אחרונות ביום שישי ושוקולד פרה של עלית. בניו-יורק שלי נוסעים ברכבת התחתית שעה כדי להגיע לעבודה. בניו-יורק שלי יורד גשם בקיץ אבל בכל זאת עושים ברביקיו ביום ראשון כי זה קיץ. בניו-יורק שלי הולכים לטקס יום הזיכרון בשגרירות ישראל כדי להרגיש קצת קרוב הביתה. בניו-יורק שלי יש ארבע עונות בשנה. ועכשיו, כשאביב, יש לי שקדיה שפורחת בשיא עוצמתה מתחת לבית. בסתיו, העצים מקבלים גוון אדום-כתום-צהוב וזה המראה הכי יפה בעולם. ניו-יורק לעולם לא תהיה ישראל בשבילי וכל זמן שאני פה אחפש להתחבר לישראלים אחרים ולדבר עברית כדי להרגיש קצת את הבית. ניו-יורק שלי זה לא מועדונים או קניות או מופעים בברודווי. ניו-יורק שלי היא לא זוהרת אבל היא הבית. וכמו כל בית, למדתי לאהוב גם אותה.