בשבוע שעבר רבתי עם ג'. אני לא זוכרת מה התחיל את זה. משהו בקשר לזה שהוא לא מוריד את הזבל או משהו אידיוטי אחר בסגנון.
האמת היא שהייתי מותשת והוא חטף על הראש בגלל זה. השבוע שלי נראה כמו רשימת מטלות ארוכה שמסרבת להיגמר. הילדה התעקשה להתעורר בארבע בבוקר כל יום וסירבה לחזור לישון, חמותי חזרה מהארץ עייפה וביקשה עזרה בהכנת ארוחת שבת אז הגדלתי ראש וגם הכנתי חלות ועל הדרך גם שניצלים למשך השבוע,
המשרד התעקש שאגיע לפגישות במשך יומיים ונתקעתי שם עד שעה מאוחרת. כל זאת כמובן לא נטרל את הצורך להאכיל, לחתל, לקלח את הילדה, לעשות כביסה, להדיח כלים, לנקות את הבית, לגהץ, לבשל וכן, גם להוריד את הזבל.
חזרתי ביום חמישי בערב מן המשרד עם הלשון בחוץ, מקווה למעט סימני הוקרה או לפחות למעט עזרה. והוא? כלום. האדון חוזר מן העבודה, מתיישב על המחשב (כן, גם הוא
בלוגר). הכיור היה מלא בכלים ובקבוקים מלוכלכים, האמבט של הילדה עוד מלא במים, הכביסה שקיפלתי יום קודם עוד בגיגית והפח עולה על גדותיו. והוא במחשב...
התפוצצתי!
הוא הופתע. אני בדרך כלל אדם מאד אדיש ולפעמים הוא מרגיז אותי בכוונה רק כדי לראות מתי אני אתעצבן... זה לא קורה הרבה. הוא קורא לי "מרוקאית בלאי שצריכה להזדכות על עצמה באפסנאות" כי אני ממש אדישה,(וגם לא אוכלת חריף, אם אנחנו כבר בענייני עדות). שטיפה כמו שקיבל באותו ערב הוא מעולם לא קיבל ממני קודם. אני בכלל חושבת שהוא היה די משועשע מכל העניין כי זו הפעם הראשונה מאז שהכרנו, חמש שנים בחודש הבא, שממש יצאתי מכלי.
הוא מיד נכנס למגננה ואמר שזו אשמתי שאני עושה יותר מדי ("מי ביקש ממך להכין שניצלים?"). פייר? הוא צודק. אבל ככה חינכו אותי בבית. אישה, לא משנה אם היא עובדת או לא (ואמא שלי עבדה כל החיים. עדיין עובדת בעצם), צריכה לדאוג שהבית יהיה נקי, שיהיה אוכל לילדים ולבעל וכמובן לא לשכוח להיות אישה ולטפח את עצמך. ואם טרחו לחנך, אני מקפידה לבצע.
רבאק! אני פאקינג מותשת!
אמנם אני נורא שמחה שאני, כאישה, יכולה לצאת לעבוד, להרוויח משכורת ולהתקדם כמו כל גבר אבל יחד עם העול הנוסף הזה, אף אחד לא פטר אותנו ממטלות הבית או מגידול הילדים. כל גבר שאומר שהוא לא פמיניסט, משקר. הגברים אימצו בשתי ידיים את הפמיניזם! רוצה לעבוד? סבבה, אנחנו שמחים לחלוק את עול הפרנסה איתך, ושתהיה לנו אישה משכילה שיוצאת לעבודה מטופחת כל בוקר, אבל אל תצפי מאיתנו לבשל, לנקות או להדיח כלים... מקסימום, פעם ב... נוריד לך את הזבל...
תודה רבה, באמת...