מיומנה של האם העובדת

אתמול היינו בבר מצווה של הבן של בת-דודה של חמותי (כן, מסובך. ב"מרוקאית" מסבירים את זה ככה: נכון אני? נכון בעלי? אמא שלו? בת-דודה שלה? הבן שלה? הוא!). בקיצור, אז היינו בבר מצווה. לאחרונה, כל המסיבות שאני הולכת אליהן הם או חתונות או בריתות. בר מצוות שמורות לאנשים עם ילדים קצת יותר גדולים שזה לא ממש במעגל שלנו כרגע. וכך, לראשונה מאז שנולדה הפעוטה השארנו ביביסיטר זרה (דהיינו, לא ההורים של ג' כי גם הם היו בבר מצווה), התלבשנו יפה, התאפרתי, עשיתי פן בשיער, סידרתי ציפורניים ויצאנו.

האירוע היה מאד מושקע ומצאתי את עצמי, במסגרת טקס הדלקת הנרות שעוד מקפידים פה בארה"ב לבצע, מזילה איזו דמעה. אחר כך, הקרינו קליפ של תמונות של הילד מהיום שהוא נולד ועד הלום. תמונות הילדות שלו היו מדהימות, עם אמא ואבא שלו ופה בכלל כבר חנק אותי גוש בגרון.

מה יש בהם, באירועים האלו, שגורמים לי לבכות כל הזמן? אגב, כבר יצא לי מוניטין במשפחה של הבכיינית. כך, למשל, לפני שלוש שנים, ממש כמה ימים אחרי שהגענו לניו-יורק, אחיו של ג' התחתן. לא ממש הכרתי אותו לעומק וממש לא הכרתי את כלתו אבל משום מה לא הפסקתי למרר בבכי במהלך כל טקס החתונה שלהם. זה היה די מביך האמת...

מאז, אני מדד ההתרגשות המשפחתית. כשאחיו הצעיר של ג' התחתן, השנה, כבר התחילו דיבורים על האם אני אבכה או לא. כמובן, כבר התחלתי להרגיש שמופעל עלי לחץ לבצע. הרי, אם לא אבכה, האם זה אומר שלא התרגשתי מספיק? למזלי, הייתי אז בסוף חודש שמיני, ההורמונים שלי השתוללו, זו הייתה ממש בדיחה להוציא כמה דמעות פה ושם...

האמת היא, שבכלל לא קשה לי לבכות. אני בוכה מסרטים, מסדרות טלויזיה, לפעמים גם יוצא לי לבכות מפרסומות (זה קרה לי רק בארץ. פה כל הפרסומות הם לתרופות או מכוניות, לא ממש מרגש אותי). אני בוכה כשאני רואה מישהו אחר בוכה (עיין ערך – גיסתי בברית של הבן שלה. לא הפסקתי לבכות – אבל זה היה כי ראיתי אותה בוכה, זה לא פייר), מסוגלת לבכות מכרטיס ברכה שמישהו כתב לי או מפרח שג' הביא לי.

מי שמכיר אותי טוב, די מופתע מהיכולת שלי לבכות מכל דבר. הרי, בדרך כלל אני האדם הכי רציונלי בעולם. אני כמעט ולא מפעילה רגש בקבלת החלטות, הכל תמיד מתוכנן היטב בטבלאות וגרפים. אמוציות זה דבר שכמעט ולא מורגש אצלי בחיי היומיום. לכן, הסתירה הזו היא כמעט בלתי מוסברת. אני סוברת שזה הצינור שלי לשחרור קיטור ואולי אני בכלל סתם בכיינית...