אוקיי. אז זה שאני עו"ד אתם כבר יודעים. גם את זה שאני נשואה לרופא כבר ציינתי... לכאורה, חלומה של כל אמא יהודיה – בת עו"ד הנשואה לרופא. שניים במחיר אחד... האמנם?
כשהכרתי את ג' (במועדון בתל-אביב לפני חמש שנים – כן, לפעמים גם חתונה יוצאת מהיכרות שכזו) והוא סיפר לי שהוא סטודנט לרפואה בטכניון, ישראלי לשעבר בעל אזרחות אמריקאית לא ממש האמנתי לו. הוא גם חתיך עם חיוך שובה לב אז ככה שזה נשמע יותר מדי טוב מכדי להיות נכון. שני החברים שהיו איתו אישרו את סיפור הכיסוי שלו (אחד מהם קנדי שסיפר שהוא לומד איתו רפואה בטכניון והשני ישראלי, בן דוד של הקנדי, שאישר ששניהם לומדים רפואה).
בכל זאת, היה לי קשה להאמין שמצאתי בחור מושלם, על פי כל הקריטריונים ב-Check list שלי (כן, לכולנו יש כזו רשימה, גם אנחנו לא ממש מודות בזה). חתיך, משכיל, עושה רושם של בחור נחמד, אזרחות אמריקאית אף פעם לא הזיקה לאף אחד וכמובן, גולת הכותרת, רופא...
הייתי אז בסוף שנה ג' בבי"ס למשפטים וחושי הבלשות שלי אותתו לי שלא יכול להיות שהוא דובר אמת. ראשית, העברית של ג' הייתה ללא מבטא המסגיר את היותו אמריקאי אז כבר כל הסיפור הזה נראה לי מצוץ מהאצבע (הוא הסביר שבגיל 10 הם עזבו לארה"ב אז אין סיבה שיהיה לו מבטא אמריקאי... כן, בטח) . שנית, הוא התעקש לקרוא לעצמו ג'ו, מה שסימן לי שהוא בטח מהישראלים הפלצנים האלה שבמקום יצחק קוראים לעצמם אייזיק (הוא עוד העיז להסביר לי – זה כמו ג'ואי מהסדרה חברים... כאילו שאני לא יודעת שג'ו זה אמריקניזציה של יוסף... מה זה הפוזות האלה?). ושלישית, לאיזה סטודנט לרפואה מחיפה יש זמן לצאת למסיבות ביום שישי בתל-אביב? (עם כל הכבוד, הוא לא אמור היה להיות בתורנות לילה או להחליף חיתול לאיזה זקנה במחלקת מיון? איזה מן רופא אתה?) תודו שכל העניין נראה קצת חשוד...
במשך השבועות הבאים מצאתי את עצמי בודקת האם יש במעשייה שהוא סיפר לי שמץ של אמת. כך, למשל, פעם הצצתי לו בתיק גב וראיתי שם דרכון אמריקאי. אוקיי, אז החלק הזה בסיפור היה נכון. באותה הזדמנות גם בדקתי שהשם שלו ותאריך הלידה תואמים את מה שהוא סיפר – שוב פעם נכון.
התחלתי לצפות בסדרת הרפואה, אי אר (חדר מיון), בקביעות ולהתקיל אותו בשאלות. פעם אפילו חיטטתי לו בארון ומצאתי שם סטטוסקופ וחלוק לבן. דאם איט! הוא לא שיקר לי.
אחרי שהתברר לי שכל מילה שאמר היא נכונה, נכנסתי לפאניקה. שיט! אני יוצאת עם סטודנט לרפואה אמריקאי חתיך... ג'ורג' קלוני מאי אר מיד קפץ לי לראש כמודל לבעלי המיועד או בעצם, שילוב שלו ושל הכירורג ד"ר בנטון (אריק לה סאל). כמובן, גם הוא ודאי מסתובב בבית החולים עם החיוך הסקסי שלו, מקסים בשרמנטיות שלו את כל הפציינטיות הזקנות שרוצות לשדך לו את הנכדה שלהן והאחיות הכוסיות רוצות לגרום לו לבגוד באשתו, בועט במוסכמות בבית החולים אבל לא קורה לו כלום כי הוא רופא מצויין ויש לו אגו של מניאק כי הוא יודע שהוא מנתח מעולה ובלילה, למרות שהוא סחוט מעייפות, מנהל חיי סקס סוערים עם אשתו/חברה שלו (אני לצורך העניין הייתי ג'וליאנה מרגוליס (האחות הת'אווי) אחרי שהוא לקח אותה לארוחת ערב בלימוזינה. מה, לא ככה דמיינתם רופא?
אחרי חודש כבר היה לי ברור שלא קלוני ולא נעליים... אמנם, יאמר לזכותו, הוא אכן שרמנטי ויש לו חיוך כובש (והסבתות כן מנסות לשדך לו את הנכדות). אבל כאן בערך נגמר הדמיון בין השניים. כבר בהתחלה הוא הבהיר לי שמנתח הוא לא יהיה. אמנם יש לו לפעמים אופי של מנתח אבל אין לו כח לעמוד 20 שעות רצופות כדי לחתוך מישהו. אצלו בבית החולים אין אחיות או פציינטיות כוסיות. מקסימום כושיות ששוקלות 300 ק"ג או היספאניים עם בעית אלכוהול חמורה. לצערי, הרבה פעמים הוא בכלל לא חוזר הביתה בערב אז ככה שלא סקס ולא נענע והוא גם לא בועט במוסכמות, כי למרות שהוא אכן רופא מצויין, הוא יודע שהוא יאבד את המכנסיים אם יתבעו אותו ברשלנות רפואית (וכאן בארה"ב יש סיכוי של 99.9999% שזה יקרה אם מישהו פישל). ולא פחות חשוב, הוא חייב מאות אלפי דולרים להלוואות לימודים אז ככה שבטוח שאין לימוזינה.
אבל למרות חוסר הדמיון בינו לבין קלוני, ולמרות שהחיים זה לא סדרת טלויזיה בכל זאת הוא הביא לי פרחים אתמול ליום האם (כן, פה בניו יורק לא הפכו את זה ליום המשפחה... שוביניסטים מנייאקים) ומדי פעם הוא מפנק אותי ביציאה אינטימית למסעדה. ולמרות שהוא לא כירורג אלא מתמחה לרפואה פנימית הוא רופא מעולה כי הוא מקשיב להם וצועק עליהם אם הם מזיקים לעצמם (ראה לעיל ההיספאני עם בעיית האלכוהול) ומנסה לגרום לשינוי בדרכו המיוחדת.
את עולמי הוא הרעיד ללא כל ספק! גם זה שינוי, לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
