מה שמדאיג אותי, הוא שקלטתי שהפסקתי לחלום בהקיץ

קודם ידעתי כל כך טוב להתנתק מפה , כיאילו חייתי פעמייים.

אני לא ישנה טוב, מחשבות ביקורתיות מחליטות לבוא לבקר אותי ללא הרף,

אולי זה הצבא שמפעיל עלי לחץ , אולי כי זה נגיעה לחיי היומיום העתידיים שלי ,

עבודה מ 8 עד 5 וזה אם אני אהיה ברת מזל,

הגיע הזמן להתמודד עם המציאות ובינתיים לא הולך טוב.

אני לא באמת יודעת מאיפה הלחץ הזה מגיע ולמה אני מושפעת מקטנות שכאלה ,

אני לא רגועה.

משהו לא בסדר אבל כשחושבים על זה הכל מושלם.