לא יודעת למה לא כתבתי את כל הנושא הזה פה , אולי היה קשה מדי כי הייתי יותר מדי מעורבת רגשית

אבל בשנה וחצי האחרונה לא עבר יום מבלי שחשבתי על כל הנושא.

אז אמא שלי לא יהודייה, אבא שלי יהודי.

אנחנו חיים פה במדינת היהודים שהחשבתי כבית , עכשיו אני כבר לא בטוחה כל כך

כשהתגייסתי פתאום הרגשתי גאווה להיות ישראלית, אני חושבת שזה באמת התעצם לאחר "התגלית" הראשונה לי כמה חודשים אחרי הגיוס.

איזה מדינה יפה יש לנו.

ומאז הכל  ממשיך להתכער...

התאהבתי.

בפעם הראשונה והיחידה.

סוף סוך העזתי התקרבתי למישהו, סמכתי עליו ונתתי את עצמי.

ופתאום הוא קם ובכמה רגעים ניפץ לי את הבית.

בכמה מילים והרבה רגשות , הוא קם ולקח לי את הבית, ומאז הרגשתי שכל המדינה קמה ודחתה אותי והוא בראשה. את לא שייכת.

את לא יהודייה, אין לנו עתיד , אלא אם תתגיירי

מה שהיה מושלם כי בצבא יש תכנית מעלה לגיור חודשיים בקריית מוריה בירושלים, ואז שבועיים סמינר א' ואז כדומה סמינר ב' , שלוש שבתות אצל משפחה דתית ותהליך בירוקרטי קצר, מה הבעיה? לא ביג דיל גם ככה את מחשיבה את עצמך יהודייה לא?

לא הייתה לי בעיה להתגייר  אבל לא בדרך שלהם, לא בדרך הפנאטית והאטומה שהם מציגים לי כיהדות.

וכולם מסביב אמרו לי תתגיירי, אם לא בשביל הבחור, אז בשביל הילדים שלך למה להעביר אותם את זה,  את המדינה את לא יכולה לשנות, בשביל עבודה כי במשרדי הממשלה מסתכלים על זה ואת זה אני יודעת מקרוב, אפילו אם אני ארצה לאמץ ילד אני לא אוכל. מדינה דפוקה .

וחוץ מזה כולם עושים את זה ואף אחד לא באמת חי כמו שמצפים ממנו הרבנים.

אז בשביל מה אתם עושים את זה!?!?!?!?!?!!?!!? זה מטריף אותי , אתם לא מסכימים עם זה לא מתחברים לזה , אז למה??  בשביל הנוחות ?כי המדינה לוחצת עליכם? שתזדיין המדינה!

ניסיתי, שבורת לב הלכתי לקורס הזה באמת ניסיתי עם הרבה דמעות ופקפוק בזהות העצמית שלי. עד שפרשתי בלי שום חרטות.

אני לא הולכת לשקר חודשים מהחיים שלי, לא למשפחה המארחת ולא לרבנים הפרימיטיבים  שמחליטים לי מי יהודי ומי לא?

כולה הלכה מטומטמת שאף אחד לא באמת יודע מאיפה היא באה.

כמו בעצם כל ההלכות האלה , שאולי בכלל נכתבו על ידי קיצוניים שאם היו חיים היום הייתם סולדים מהם כמו שאתם סולדים מהחרדים.

אבל לא ! זה בשביל המסורת הרי..בשביל המשפחה..

ובכן אם אבא שלי היה חושב ככה, אני לא הייתי קיימת.

אז למענו,שאף פעם לא ויתר על האידיאולוגיה שלו (ועוד בתקופת הקומוניזם!)ולמען סבתא שלי ולמען בת דודה שלה ששוכבת בבאבי יאר, והאחים ובני דודים שנספו, ולמען דוד סבא שלי, ושרה ואברהם סבא וסבתא רבא שלי,ומאיר ורבקה ובני משפחה אחרים שלצערי אני לא זוכרת את שמם שנולדו חיו ונפחו את נשמתם בתור יהודים.

ולמען הילדים העתידיים שלי, שאותם אני אלמד להיות נאנמים לאמת שלהם.

אני לא אוותר על האידיאולוגיה שלי , אני לא אתן יד בדחייה הזאת , שבאמת מבחינתי זה מייצג את כל מה שאנחנו כיהודים סבלנו ממנו במהלך השנים.

אני חלק מהעם היהודי בין אם תרצו או לא.

אני פשוט לא מתכוונתת לשקר.

ולמען אותו  סבאלה מקבוצת אמריקאים שבאו לירושלים ונפגשו עם המתגיירים על הדרך, שנעמד בגוף רועד ווהזדעזע  עד דמעות כששמע שלא מחשיבים אותנו כיהודים. נתן לנו נאום מרגש על זה שהם לא יחליטו בשבילינו מה אה אנחנו.

והכי מצחיק שאם היינו עוברים לארה"ב אז בטוח הייתי בבית כנסת רפורמי כל שבת הייתי הרבה יותר קרובה ליהדות מאשר עכשיו בחברה הרקובה והאטומה הזאת.

אז יהיו לזה תוצאות.

ועכשיו כל פעם שאני אצא עם הבחור, הדבר החשוב שאני אחשוב עליו זה באיזה דייט לעלות את זה שאני לא יהודייה? איך לעזאל מעלים את זה בשיחה פשוטה? הוא שומר כשרות? זה אומר שתהיה לו בעיה עם זה? ועכשיו אני פוחדת אם הוא כן ימצא חן בעיניי? אוותר ואמשיך הלאה?

כל החוויה הזאת הפכה אותי למתוייגת, לכל מה שאני שונאת בחברה הזאת כי עכשיו גם אני התחלתי להתרחק משונים.

למדתי לא להתאהב באנשים ששונים ממני.