תני לדברים לגעת
|
| 6/2008
אחת-אפס
לעזאזל, אני טובה. האויר דחוס, מחניק, מתחנן שנחלץ את עצמינו מתוך החלל. את הבעות הפנים אני רק בקושי רואה. ריח שעל-גבול-המוגזם מתפנק בנחיריים שלי, ועוד לא החלטתי אם לנשום או לחכות. מיישרת את קמטוטי החולצה שלי ואני דרוכה עד לקצות השיערות. אתה מכמת מילותיך בדיוק של פואטיקה. אם היה כאן מואר יותר ולו במעט, יכולת לראות את עיניי המזוגגות נשפכות מזויותיהן בטירוף אלכוהולי רגעי. אם היה כאן רועש פחות, יכולתי לגנוז את שלך. נסחפנו לכדי קרב-מגע מחושב. הראש שלי מתערטל בפניך כמו זונה צייתנית, אתה מתקרב, מתמוגג אל תוך עור צוארי, שאדע. גופי מתחנחן על דעת-עצמו, מבלי משים אני רוצה. השפלתי מבט בחיוך מעורב, התנצחות מילולית, אחת-אפס לך.
| |
| |