איך מסכמים את השנה שהסתיימה?
שנת 2018 הייתה רכבת הרים מ ט ו ר פ ת .
הרגשתי אושר בעוצמה גבוהה,
הגשמתי לעצמי חלומות,
אפשרתי לעצמי לקחת חופש ללא תנאים,
האמנתי בכוחה של אהבה.
הייתי בפסגה,
ונפלתי עמוק אל תוך התהום.
בשנה שהסתיימה הרגשתי לראשונה שאני מאכזבת את אמא שלי. הבטחה שלא הצלחתי לקיים.
זה כאב, אבל האמנתי בסימנים בנאיביות, ורציתי לקוות שזה חלק מהמסע שלי, שלמרות שלא הקשבתי לה.. היא כן איתי למעלה,
וכן שלחה לי אותו שוב בשביל לעשות תיקון. אז זהו, שאת התיקון אני לגמרי מרגישה שעשיתי, אבל בשביל לתקן - הייתי צריכה לשבור את כל המוסכמות ולהרוג את הנפש שלי.
הייתי יכולה לחסוך לעצמי הרבה מאוד כאב, אם רק הייתי נשענת על המילים שלה כשהייתה בחיים, לדמעות שלה שלא אחזור למישהו שפירק אותי לגורמים.
אם רק הייתי מקיימת את הבטחתי, לא הייתי מגיעה למקומות כל כך אפלים בחיי.
אז כן, עשיתי טעות. אפילו כמה.
להאשים את עצמי, פירוש הדבר להרוג את עצמי.
וכן, האשמתי את עצמי. אוהו, כמה אשמה...
והרגשתי שאני בתוך תהום שאין מי שיעזור לי לצאת ממנה.
ורק כשהבנתי שאין שום ברירה אחרת,
בחרתי בחיים.
הבנתי שהמסע שלי הוא להבין בדרך הכי קשה בעולם, כי לא נתתי לעצמי הקלות, שמה שלא היה שלי - לא משנה כמה אנסה, פשוט לעולם לא יהיה שלי.
הבנתי שאני לעולם לא אבין למה לעזאזל הוא התעקש בכל פעם מחדש לחזור אל חיי, ופשוט להפסיק לנסות לקבל תשובות..
הבנתי שאין ברירה, אני חייבת לסגור את הדלת הזאת ולא לתת לכל הזדמנות מחדש לפתוח אותה. הסבל שמגיע אחרי פשוט לא שווה את זה.
הבנתי שזאת אני שצריכה להבין אחת ולתמיד, שהגיע הזמן לעצור.
להסתכל על עצמי, להבין כמה אני שווה, ולא לתת לאף אחד לדרוך עליי בעולם הזה.
הבנתי שאני חייבת לחזור להאמין בעצמי.
הבנתי שאני חייבת לקחת שליטה ולהציל אותי מהמצב הזה, הרי מגיע לי הרבה יותר טוב
הבנתי שאני חייבת להפסיק להאשים את עצמי, שום דבר טוב לא יצא מזה.
הבנתי שאני חייבת ללמוד להרפות.לשחרר.
לשנה הבאה אני מבטיחה להתייחס לעצמי בקצת יותר הערכה וכבוד שהייתי צריכה ללכת ולאסוף מכל אותן נפילות שריסקו..
לשנה הבאה אני מבטיחה לעצמי להפסיק להשתמש במילה ״קשה״,
ולהחליף אותה ב״מאתגר״ .
התקופה הזאת אולי הכי מאתגרת שהייתה לי בחיים מאז שאמא נפטרה ..
ואם הצלחתי לעבור כל כך הרבה בחיים,
כנראה שלשנת 2019 יש הרבה יותר להציע לי...
לחיי ההתחלות החדשות וכל מה שהשנה הזאת תביא איתה ..
