קל לדבר אבל קשה לעשות

אני מפחדת שכל הלהט שלי ידעך בדיוק ברגע האמיתי, בדיוק כשאני אצטרך אותו. הרצון ההוא שדוחף אותי עכשיו, כשעוד קל לדבר, יכול להיעלם בקלות רבה מדי. אני מפחדת שאני לא בוחנת מספיק טוב, שאני מפספסת דברים. אני אמיתית, אני יודעת, אבל אולי עברתי את העכשיו במחשבה על יהיה? אני מחכה לכל הרבה דברים. ציפייה, כשבסופה אין אכזבה כמובן, זה פשוט אדיר.

בגלל השגרה הזאת, אני נאחזת בכל סיבה להתרגשות. כשחיים מריגוש לריגוש, ובאמצע יש רק דברים טובים, אין לי זכות להתלונן. אני לא מרגישה כלל צורך.

בסוף שבוע הקודם התגלו לי שתי תכונות שלא ידעתי על קיומן. לא מדויק, ידעתי על קיומן אבל לא ידעתי על העוצמות וההשפעה שלהן. אני לא מצליחה להעביר את הרגשת התסכול שהרגשתי באותה חצי שעה. תסכול לשמו, זאת גם הייתה הפעם הראשונה שבאמת לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.

את השינוי המהיר הזה כמעט אף אחד לא יכול להבין, אבל חמש דקות לאחר מכן, הרגשתי אושר בעוצמה מטורפת. אני לא נוטה להשתמש יותר מדי במילה אושר. אושר לדעתי זוהי מילה גדולה מדי, שמכילה כמויות גדולות של שלמות ושמחה, כמויות שאני לא בטוחה שמתארות את המצבים שחוויתי עד עכשיו. אבל באותו רגע, הייתי מאושרת. אני לא ידעתי שקיימת בי כזאת כמות של אמפתיה. במצב הזה הייתי כל כך מינורית, יכולתי רק לחשוב עליהם. ההרגשה הזאת נשארה איתי לכל אורך שבת, ואפילו בשניות מסוימות במשך השבוע האחרון. בלעדיכן, סוף שבוע כזה מדהים לא היה קורה..

רגעים שאי אפשר לעבור עליהם בשתיקה בשבוע האחרון:

ביום ראשון חגגנו שלוש שנים (מדהימות אם יורשה לי לציין). סמלי ומיוחד, ממש לא צריך יותר מזה. אני אוהבת אותך ילדונת !

ביום שני היה לי שיעור היפ הופ ממש טוב לשם שינוי.

ביום רביעי היה לנו סיור לירושלים. אם אני אחפש תואר, שבאמת יתאר ויכיל את כל החוויות והצחוק שחווינו, זה יהיה ללא ספק התואר ט'1. איך אפשר לפרק כזו כיתה? אין בן אדם בכיתה הזו שלא תורם משו להווי שלנו. באמת היה מדהים.

ביום חמישי נחשפתי לפרחיאדה שלא חשבתי שקיימת, ממש עולם אחר. נו טוב, שיהיה להן לבריאות. שאר היום הייתי אצל ירדן ובערב היה לי שיעור פתוח. אני נוטה להילחץ מאד לפני אירועים ציבוריים והופעות בפרט. אני חושבת שהלך טוב מאד, למרות שאני שורה ראשונה והגיעו רק תשע בנות, מה שאומר שעל כל אחת מאיתנו היה פוקוס כפול. נהנתי מכל רגע.

אתמול בערב שתי ילדות חביבות ביותר באו לישון אצלי. ראינו את הסרט "החופשה" וכהרגלי בכיתי בטירוף. הרגעים שלאחר מכן עדיף שיישארו בינינו, אני רק אגיד שהיה.. מעניין. 

אני החלטתי שאני אעשה את המאמץ הזה ואני אלך על זה. לא כי אין לי מה להפסיד, אלא כי אני באמת רוצה. שיהיה לכם שבוע מדהים, כמו שאני בטוחה שלי הולך להיות. ובכן, מה חדש?