לעזאזל עם כל הרגשות האלה, והכאב, והמבטים מהצד, והבכי והחוסר הבנה.
ולעזאזל עם הכתיבה הזאת שלא יוצאת לי
אני לא מסוגלת כבר לכתוב כמו בנאדם.
כרגע? כואב לי.
עזבו את זה שקשה לי פיזית בזמן האחרון- על זה אפשר להתגבר.
אני מדברת על נפשית- ועל כאב נפשי קצת יותר קשה להתגבר.
אני יודעת שעשיתי טעויות
ושאני לא יכולה לתקן דברים, למרות שניסיתי
באיזשהו שלב נגמרות המילים, ואי אפשר לחזור על אותו דבר
איבדתי כ''כ הרבה אנשים
כ''כ הרבה אנשים שאני כ''כ אוהבת
ולפעמיים אני באמת חושבת שאני יכולה בלעדיהם
אבל אני לא
כי כזאת אני, חייבת אנשים לצידי.
אתם יודעים את מי באמת איבדתי? את כל החברות הכי טובות שלי
את אלה שפעם ידעו עליי הכל
את אלה שאני הרחקתי עם ההתנהגות שלי והמילים שלי והמה לא
ואני יודעת שאתן תקראו את זה באיזשהו שלב
ואתן תגידו שאין מה לעשות- כי זה המצב וזה אף פעם לא יחזור
ואני יודעת שזה לא יחזור
אבל אתן יודעות מה?
אני יודעת שלא משנה כמה רחוקות אתה ממני עכשיו וכמה תהיו
אני פשוא אוהבת אתכן
ואני יכולה להיזכר באלפיי ברגעים הכי טובים שהיו לנו ביחד
ולהגיד שלא הייתי מחליפה אתכן בחיים
ושאתן תמיד תישארו החברות הכי טובות שלי.
וגאד אני קוראת את זה עכשיו
ומבינה כמה זה פתטי
וכמה זה מטומטם כל מה שכתבתי
אבל הייתי חייבת
ואני בטוחה שזה ימחק
ימחק יותר מהר ממה שאני חושבת
אבל זה פה לבינתיים.
יעבור לי לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
