Time Is Running Out
אתה הולך במשעולי הפצעים שלך, ואינך יכול לחבוש אותם כי אתה כאן והם רחוק רחוק בעבר. דבר אחד יש. דמיון. דמיון של היום ודמיון של פעם. חלומות של אילו. זוהי הארץ היחידה שבתוכה אפשר לפסוע. גם אם היא מושלמת מדי. גם אם היא פנטזיה. |
| 3/2007
לך..
יכול להיות שאתה עדיין קורא כאן מדי פעם, אבל אני חושבת שכבר מזמן שכחת שהבלוג הזה קיים.
כבר כל כך התרחקנו אחד מהשני, אני לא יכולה להיות בטוחה בשום דבר שקשור אליך יותר.
ולחשוב שפעם זה היה הדבר היחיד שהיתי בטוחה בו.
זה קורה מחדש בכל פעם שיש לך מישהי חדשה. שוב אתה לא שם לב לזה, לאיך שאתה מתרחק וכבר לא מדבר, איך שדברים מסויימים מאבדים משמעות בשבילך.
אבל האמת שזה כבר לא משנה לי. פעם עוד הייתי מנסה לשנות את זה, להגיד לך משהו, או פשוט לנסות להתקרב אליך שוב, אבל עכשיו כנראה שפשוט התייאשתי מכל הנושא.
אני עדיין לא מאמינה שדברים השתנו עד כדי כך. אף פעם לא חשבתי שהקשר בינינו יהיה כזה, שנתרחק אחד מהשני עד לרמה כזאת.
כמה זמן אני כבר מכירה אותך? בערך מגיל אפס, ואם לא אז מוקדם יותר מזה. ומאז ומתמיד היינו קרובים, חברים הכי טובים, ואם יכולתי לבחור מישהו בתור האח שלא היה לי, אתה יודע שזה היה אתה.
אבל עכשיו אני כבר לא בטוחה בזה.
אני מתגעגעת לפעם, לתמימות הזאת, ובמיוחד להמוני השטויות שהיינו אחראים להם.
לעובדה שתמיד היה לנו על מה לדבר, ואם לא, היינו מדברים שטויות. שטות הייתה דרך חיים בשבילנו, גם כשכבר כביכול גדלנו.
אני מתגעגעת אליך, כבר שנים.
היינו תמיד נפגשים בחגים, היית נשאר כאן במשך כל חופש פסח וזה נראה כמו נצח.
עכשיו אני צריכה לקוות שאולי תהיה אפשרות שתגיע לכאן בחופש, וגם זה יהיה לגרור אותך לכאן, או פשוט לוותר כי אני יודעת שלא תרצה להיות באמת כאן, אלא במקום אחר.
למה אותו דבר תמיד קורה לך? באותו מצב, וזה אף פעם לא משתנה? למה תמיד אתה שוכח?
ואפשר לחשוב שמעולם לא הייתי קיימת עבורך.
וכשאנחנו נפגשים, כמעט כמו שני זרים אחד לשני. מנסים להחיות את מה שהיה פעם בנסיון כושל.
ואני יודעת שאם יקרה לי משהו אתה תדאג ויהיה לך אכפת, אבל....
אחרי הכל, אנחנו משפחה לא?
אני זוכרת כששאלו אותי "מי החבר הכי טוב שלך?" והשם שלך היה הראשון לקפוץ.
היו שואלים, "מי יודע הכל עליך?" וישר הייתי אומרת שזה אתה.
הדברים האלה כבר מזמן איבדו כל משמעות.
ועכשיו מה כבר נותר? מה שהיה כבר לא יחזור יותר, ואי אפשר להשיב את מה שאבד מזמן...
אולי עוד תקווה קטנה מסתתרת לה שם שמתישהו זה יהיה קצת אחרת.
כל מה שאני אי פעם יוכל להגיד לך זה רק ....
להתראות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
