לתוך מה הכנסתי את עצמי?
אתמול נפגשתי עם ליאור,לא קרה שומדבר יוצר דופן, חוצמזה שהתחילו לחלחל אצלי מחשבות.
למה שלא נכנס לקשר בעצם?
מצאתי המון סיבות של למה כן, וקצת פחות סיבות של לא, אבל בכל זאת אני לא יודעת מה לעשות ודעתי נטרפת עלי.
אני כן רוצה, ואני כן מתגעגעת לכל זה, אבל זה באמת שווה את הסיכון?
אני כזאת פחדנית יא אללה.
לא יודעת אם אני רוצה להכנס לכל זה עוד פעם עכשיו. ואם זה לא יצא כמושצריך אז שוב אני אהיה במצב חד צדדי.
ושוב כל המשחקי אגו וההרגשות המסכנות ומחשבות מטומטמות של-למה הוא אמר את זה? למה הוא מנסה לרמוז? כשבעצם הוא שואל רק מה המצב, ויש כמובן גם את כל הסיפור הזה של להפתח אל מישהו חדש עד הסוף. רק דיברתי על זה בפוסט הקודם וכבר זה הפך להיות מעשי. אני יותר מדי פוחדת לעשות את זה.
אני כבר מכירה את כל הקלישאות ואת כל המשפטים בסגנון של "עדיף לאהוב ולאבד מלא לאהוב בכלל" (משתמשת בהם אישית כדי לשכנע אחרים P=) אבל זה לא עוזר לי בשיט למרבה ההפתעה.
כשאני שואלת כולם אומרים לי ללכת על זה,ששוה לי לנסות, ושברור שיהיה בסדר, אבל אני מהססת. יכול גם לא להיות בסדר, כל מה שמובן מאליו בקשר אליו יכול להיות ממש לא מובן מאליו.
ואני ממש לא סומכת על כמה שזה נראה שהוא רוצה אותי.
אני והחפירות שלי..
אני דווקא ממש רוצה. וממש כייף לי איתו... וזה יכול להיות ממש נחמד אם באמת יצא מזה משהו.
אבל אולי זה רק החסך שלי מדבר עכשיו...
אני מכירה את עצמי טוב מדי. אני יודעת מתי אני מתחילה להתאהב בבנאדם, ומתי אני עוד בשלב שאני יכולה לצאת מזה בלי לייסר את עצמי יותר מדי.
אז נגיד ואני עושה משהו בקשר לזה בפעם הבאה שאני רואה אותו.
מה אז?
אנחנו חיים באושר ועושר?
הוא יהפוך להיות סוג של יזיז או משהו?
בעע
אני חייבת להפסיק להיות פחדנית. וגם להפסיק לחשוב יותר מדי.
אוף איתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
