Time Is Running Out

אתמול.

בים.

הוא בא לשעה וחצי בערך אבל בכל זאת נישקתי אותו.

זה היה כרגיל בהתחלה כשהוא הגיע, ובמשך כל הזמן הזה אני תמיד חושבת אם לנשק אותו או לא, ובסוף כבר עצבנתי את עצמי והלכתי על זה.

"וואו, אני מצטערת"

-"על מה?"

"על זה.. אני מתוסבכת עכשיו עם עצמי ועכשיו הכנסתי גם אותך לכל זה.. ולא רציתי לעשות שומדבר עד שאני יודעת מה אני רוצה. זה מסובך.."

כן כן אז אפילו אחרי שזה קרה אני לא יכולה להפסיק לחפור על זה, אני יודעת..

-"את יודעת, אין ממש מה לחשוב עכשיו.."

"כ,ן אבל.."

חייבים להפסיק לחשוב בשלב מסויים, לא? :]

וכמובן שכשלא חושבים אז מתחילים לקרות דברים אחרים..

התגעגעתי לזה :]

"טוב, אני צריכה לזוז.."

-"גם אני"

"אז לך"

-"טוב"

"אתה לא הולך"

-"גם את לא"

"זה רק בגלל  שאתה ממשיך לעמוד פה ולנשק אותי!"

למרבה ההפתעה הכל נשאר בדיוק אותו דבר יום למחרת :) זה מעולה.

היינו אמורים להפגש היום, אבל זה לא יצא בסוף. במקום זה אני צריכה לחכות שבועיים עד שהוא יחזור מהצבא כדי להפגש איתו.

אני עדיין לא יודעת מה נסגר איתנו. ממש אין לי כוח להתחיל את השיחה הזאת עכשיו.. בע.

זה עדיין מסובך (טוב רק מצידי כנראה). קצת פחות, אבל עדיין.

ממ.. טוב, נראה מה יקרה בעוד שבועיים (עעעע!).