כבר באמת שכחתי שיש לי בלוג. בקושי זכרתי את הססמא שלי למרות שהיא קלה מאוד.

שנתיים וחצי הא? זאת באמת הפעם האחרונה שכתבתי? זה כל כך רחוק ויחד עם זאת כל כך קרוב..

אנחנו כבר שנתיים וכמעט עשרה חודשים ביחד.. [שבוע הבא] וזה אומר שלא כתבתי כמעט ארבעה חודשים. או-אה אפילו בשבילי זה יותרמידי כבר. אני כבר פחות סופרת את החודשים האמת שהייתי צריכה לעצור שנייה ולחשוב כמה בדיוק אנחנו ביחד. עוד מעט שלוש שנים.

ופנייה חדה.. התחלתי ללמוד. אני לומדת תקשורת שנה א' באריאל. וכיף לי. אחלה אנשים, המכללה [סליחה, המרכז האונברסיטאי,עלק] נחמדה, המרצים סבבה, חוץ מכמה שממש מרדימים. רק קר שם, והאוטובוסים זה חרא של דבר.

חוץ מזה אני באמת נהנת. יוצא לי לעבוד פעם וחצי בשבוע, יום רביעי בערב ויום חמישי איך שיוצא. זה אומר שכל המשכורת שלי הולכת על שכר לימוד חודשי, יותר גרוע.. אני מקבלת פחות מהשכר לימוד ועוד הוצאות של כרטיס אשראי.. ולפעמים נסיעות [כשאמא לא מביאה] לא כיף בכלל.

הזמן פשוט טס, אם חשבתי שבעבודה הוא טס לי, אז טעיתי.. מחר כבר חודש מתחילת השנה ואני בכלל לא מרגישה את זה. משבוע הבא כבר התחילו המון עבודות להגשה וצריך לשבת על התחת ולהתרגל לשגרה החדשה של הכנת עבודות אקדמיות.

חוץ מזה [כרגיל הכל מבולגן אצלי אחרי תקופה שלא כתבתי] ההורים קנו לי לפטופ כזההה חמווווד! [רגע של התלהבות] הוא קטן- 10 אינץ', קל משקל, ו-ורוד! כן כן ורוד.. כי שחור לא רציתי, לבן מתלכלך מהר מידי, ו-ורוד הוא מין ורוד בייבי חמוד כזה.. מסתכלים עליו ולא מאמינים שזה מחשב. אז עכשיו אני יושבת לי על המיטה וכותבת שורות אלה..

עם אהובי הכל טוב.. מנסים להסתדר כמה שיותר עם השעות המטורפות שאני חוזרת בהם הבייתה והעבודה שלי והצבא שלו.. קשה. וידענו שזה יהיה קשה. אבל נקווה שנעבור את זה בקלות. ובכלל. נשארה לו שנה בצבא [אפילו 11 וחצי חודשים! הבדל משמעותי לחיילים] וזה כבר כלום לעומת שלוש שנים. הרבה דברים השתנו מאז גם לרעה וגם לטובה.

אני חושבת שאני אסיים פה, עד לפעם הבאה שעלולה להיות עוד חצי שנה אז אם מישהו עדיין קורא פה [ואני לא בטוחה לגבי זה בכלל] תסלחו לי.

:)