אכן כן,

אתם לא טועים, אני כאן, כעבור רק.. חודשיים?

אולי זה בגלל שהתרגלתי ללכת לישון מאוחר וקשה לי להרדם, ואולי זה בגלל ששאלתם אותי איך היה באוקראינה אז באתי לספר לכם קצת.

היה.. היה מדהים. כמה שזה ישמע מוזר, אוקראינה? מדהים? כן, בשבילי- מישהי שעזבה בגיל 7 וגרה 15 שנה בישראל- הכל היה מדהים, מעניין, מסקרן ושונה. נהנתי ללכת ברחובות, לנסוע במטרו, לטייל בפארקים, להנות ממזג האוויר.. ובכלל, מהכל. צילמתי המון, טיילתי המון, אכלתי הרבה ירקות ופירות טעימים [באמת שהם לא כמו פה.] בגדים-נעליים-תיקים הכל היה. אפילו גשם וקור היה כשבישראל כולם נמסו מהחום, אני הלכתי ברחוב עם מעיל וקפאתי מקור. אבל הקור הזה, למזלנו קפץ לביקור יום לפני שעזבנו וביום למחרת כבר היה שוב חמים ונעים.

היה מרגש ומוזר יחדיו לראות את סבתא שלי, יחד עם זאת עצוב- כי זכרתי אותה כאישה בריאה יותר [לפחות למראית העין].

תמונות אפשר לראות בגלריה שלי- http://o-n.deviantart.com/gallery/ [בצד ימין- Ukraine 2009] אני משתדלת לעדכן לפחות פעם ביומיים, ומידי פעם מוסיפה עוד ועוד תמונות מאוקראינה.

שבועיים לאחר החזרה ארצה, סבתא שלי [שבארץ] אושפזה. מזל גדול שחזרנו והיא לא הייתה לבד בבית. זה היה שבת לפנות בוקר ואבא שלי שמע אותה נופלת בדרך חזרה לחדר מהשירותים. היא איבדה את ההכרה, אמבולנס, בית חולים.. וככה התחיל שבת בבוקר. היא הייתה מאושפזת כמעט שבועיים, וכרגע מצבה הרבה יותר טוב טפוטפוטפו.

אהובי משתחרר עוד חודש בדיוק- ב10 באוקטובר. אבל הוא חושב על לחתום קבע לפחות לחודש. [אני מחזיקה אצבעות שזה לא יקרה.]

יצא לנו להיות בחוץ יותר מאשר בבית- תל אביב, הרצליה, פארקים למינהם [אני מאוד אוהבת], השבוע אפילו היינו בזכרון יעקוב. אני מרוצה מהמצלמה שקניתי לפני כמה חודשים ממיטב כספי, למרות שהייתי מאוד רוצה מצלמה מקצועית, אך זה כבר גדול עלי, מקווה ביום מן הימים.

עוד שבוע אני חוזרת ללימודים עם מערכת שעות מאוד לא פשוטה, ויום אחד בלבד של עבודה. התגעגעתי מאוד לאנשים, ואפילו קצת ללימודים, אבל אין לי חשק לקום כל יום בשש וחצי בבוקר ולחזור הביתה בשבע-שמונה בערב. אני מקווה לגלות כמה קורסים ללא נוכחות חובה שלא אצטרך להגיע אליהם וככה אוכל לנוח או לעבוד אם זה יסתדר במשמרות.

עד לפעם הבאה,

חג שמח!