לכבוד הפוסט ה-300 [!] שלי, החלטתי לעדכן קצת.

אז..

לפני שלושה שבועות לאהובי ולי היו 4 שנים יחד. לכבוד המאורע החשוב נסענו לצימר ביישוב קטן ופסטורלי הצופה אל הכנרת. נאלצתי לוותר על שני מועדי א' כדי שנוכל לנסוע בדיוק ביומולדת שלו ויום למחרת לחגוג בצימר את ה- 4 שנים. סוף סוף קצת שינוי נחמד לשגרה.

נהננו מאוד, ולא הייתי מתנגדת לעוד :)

לפני שבוע התחלתי סמסטר ב' של שנה ב'. עמוס אף יותר מקודמו. אני יוצאת מהבית בשבע וחצי בבוקר וחוזרת ברבע לשמונה בערב. נשאר לי רק יום אחד לעבוד, והמשכורת שלי לא מזהירה במיוחד. לא מזהירה בכלל. הכסף הולך ונעלם מהחשבון ואני משתדלת לא לבזבז יותר משאני יכולה להרשות לעצמי [וזה לא הרבה]. חוץ מזה, אני עדיין נהנת בלימודים, כמה שעמוס לי, וקשה לי לעתים, זה שווה את זה.

אהובי השתחרר לפני כ 3 וחצי חודשים, הספיק לעשות קורס רוסית [!!!], לעבוד פה ושם, וכרגע הוא התחיל עבודה חדשה בנתב"ג, הוא צריך ממוצע 80 בקורס כדי להמשיך לעבודה עצמה, ואני מאוד מקווה שיצליח [כרגע הוא עומד על 85 בערך טפוטפוטפו], מאחר והוא מאוד רצה את העבודה.

אני ממשיכה לעבוד באותו מקום [כמו שאמרתי- פעם בשבוע], ועם כל משמרת מתחשק לי פחות ופחות לבוא לשם. היחס מהמנהלים נוראי. מצד אחד הייתי רוצה למצוא משהו אחר, מצד שני- התנאים שאני מקבלת שם לא בטוח יתקיימו במקומות אחרים, מאוד קשה למצוא מקום שיקבל אותי ליום אחד בשבוע ותהיה לי אפשרות להכין שם עבודות וללמוד למבחנים, לחזור במונית [על חשבון החברה] הבייתה, לא להתחייב לתקופה מסוימת ולא להתחייב למספר קבוע של משמרות בשבוע. אחרי הכול, אני נמצאת שם כבר כמעט שנתיים- וחבל לעזוב.

אני חושבת שאני אסיים לבנתיים וכנראה אחזור עוד.. חצי שנה? :)

חג פורים שמח שיהיה !